המשפחה גדלה

שאלה החוזרת על עצמה היא "מתי?". מתי הורה מספר לילד שלו שיש לאמא תינוק בבטן? חשוב לזכור שתפיסת הזמן אצל ילדים אינה דומה לתפיסת הזמן של המבוגרים. הם לא יוכלו למדוד ארבעה, חמישה חודשים. גם חודש, שבוע, שבועיים יהיה להם  בלתי ניתן לתפיסה ולכן ציון תאריך הלידה יהיה חסר ערך מבחינתם ויהיה הנתון האחרון שיועבר להם.  

את "המתי" תקבע הסביבה. בחודשי ההריון הראשונים אין צורך ליידע את הזאטוט כי לאמא יש תינוק בבטן. ככל שעובר הזמן אמא משתנה חיצונית הבטן גדלה ותופחת, גם אז בדרך כלל לא יגיע העולל לאמא ויעיר לה על כך שהיא משמינה. זה לא מעניין אותו בגיל הזה. אז מתי כן? כשהסביבה מתחילה להתייחס. מחמאות, הערות, ברכות, או אז חש הילד שמשהו משתנה. "קורה משהו עם אמא. כולם מדברים על הבטן שלה. מה יש שם שמעניין אותם כל כך"? זה בדיוק הזמן להתחיל להסביר.

הדרך הטובה ביותר היא להיעזר בספרות הילדים. קיימים עשרות סיפורי ילדים שנועדו בדיוק למטרה זו. חשוב להשתמש בהם. הספרים יקלו על ההורים בתהליך ויובילו את הילד אט אט להפנמה שבתוך הבטן של אמא יש תינוק.(את רשימת הספרים המומלצים תוכלו בנקל למצוא באינטרנט)

לאחר שלב הסיפורים וההפנמה "שעומד להיות לי אח קטן" יצופו אצל הילד רגשות.  גם ההורים וגם צוות הגן והגננת יצטרכו להתמודד עם אותם הרגשות.לכן חשוב שההורים ישתפו את הגננת עוד טרם החלו בתהליך ההסברים כדי שהגן ידע להכיל את פרצי הרגש שעלולים להופיע.

זה בדיוק הזמן להתחיל לדבר עם הילד על הרגשות שלו להכיל אותם ולשקף לו שאנו מבינים מה עובר עליו.

 חשוב לדבר עם הילדים הקטנים על רגשות כמו פחדים, חרדות, כעס שעלולים להתעורר, בכך להכין את הילד לעתיד לבוא. רגשות מודחקים יכולים לבוא לידי ביטוי בדרך התנהגותית שאינה מקובלת, גם לכך צריך להיות מוכנים

לאחר שלב ההסבר וההפנמה תגיע התגובה. אי אפשר לשים את האצבע ולהגיד כיצד יגיב הילד. יתכן ונהייה עדים לגילויי שמחה ומנגד תהיה שם אדישות מוחלטת. יתכן שהכעס והתסכול יהיו התגובה המידית, לעולם לא נדע. נעודד תגובה חיובית, נתמוך ונעצים אותה. אם תגיע תגובה פחות חיובית מצד הילד, נכבד אותה, נעודד אותו לשתף אותנו בתחושותיו, נסביר לו שהוא לא צריך לחוש מאויים  ושתמיד נהיה שם בשבילו. נרגיע אותו. בכל מקרה לא נתעלם מרגשותיו. ההתעלמות לא תסייע לנו בהכנת הילד למציאות החדשה.

חשוב לשתף אותם בתהליכים, ליצור אצלם ציפייה חיובית לבואו של התינוק. כשהולכים לקנות מיטה, בקבוקים, מוצצים, קחו איתכם את האח העתידי. התייעצו בו. מה הוא חושב על צבע המיטה החדשה על המוצצים ועוד ועוד. הפכו אותו לשותף מלא. שלא יהיה ספק, רגשות קינאה יצופו לאחר לידת התינוק. זהו הליך טבעי שיש לו מקום.

אז מה תפקיד הגן בכל הדרמה? בעיקר להגיב ולהכיל את רגשות הילד. להבין שהוא נמצא כרגע במצב עדין יותר ומתמודד עם מציאות משתנה בבית.  גבולות ההתנהגות בגן לא ישתנו (בדיוק כמו שבבית) אך נהיה רגישים אליו יותר.

לידת אח\ת מהווה אירוע חשוב הטומן בחובו שינויים רבים. זו חוויה שהילד יזכור תמיד. כאשר האווירה בבית תומכת ומקבלת, יהווה האירוע הזה מקור לחיזוק והתפתחות הילד, הוא ייצא ממנו מלא ביטחון עצמי מוכן לחיים, יידע לחלוק את הוריו עם אחרים ויהיה בטוח במעמדו בתוך המשפחה                                                                                                                    לסיכום, יש לציין שהמתנה הגדולה ביותר שהורה יכול להעניק לילדו אלה הם האחים והאחיות שלו, גם אם לא רואים זאת עכשיו-באותו הרגע, אין ספק שהחברות השמחה הצהלה ושיתוף הפעולה בין הילדים תחזקם תלכדם במיוחד בבגרותם, שהרי נאמר: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד..."

שלכם באהבה רגינה הגננת