דוקטור דני בן סימון, לנצח אחי

מקפיא להיות בבית חולים בערך כמו לגור בקלקר של הלו ארטיק. והדם שנשפך ומצניח טמפרטורה מה איתו? אז גם שמיכה קיבלתי וכוסיתי מכף רגל ועד מקבע צוואר. נועם מלטף של בהקיץ וצוות של טיפול נמרץ ליוו אותי ברגעים האחרונים עד שירד עליי המסך ועצמתי את עיניי.

זהו. ברוכים הבאים לתל השומר.  קבלתם תסריט מקוצר של האפטר תאונת דרכים שעברתי לפני 5 שנים. האמת שלא ציפיתי מעולם לישון כל כך הרבה אך מעט מנוחה לפני הקיץ של 2011 בטח שלא הרגה אפחד מעולם. טוב, כמעט. הכי חשוב הניסיון ולדעת להעריך את החוויות שאתה עובר בחיים. ללמוד מאירועים ולהפיק את המיטב. ואם אנחנו פה כדי להשתעשע ולספר אז מי אנחנו שנבוא בטענות ?ברוך ה'. בנוסף קיים הדוקטור מקודם את הבטחתו. קדח, חתך, גזר, חיבר, הרדים, הנשים ואחרי חודש וחצי של טיול בלפלנד התעוררתי חזק כמו שמעולם לא חלמתי.

משקל הגוף היה שווה ערך לילדה עם מצופים ברדודים, אבל חיוך של מיליון דולר על הפנים כל בוקר מחדש כשראיתי את הירוק המזעזע מהחלוק של הדוקטור, שליח האל על פני הדמה. דוקטור דני בן סימון מנהל מחלקת טראומה בבית חולים תל השומר, חבר ואח. תמיד לאחר שסיים את ביקורי הבוקר במחלקה היה חוזר אל מיטתי ומשוחח איתי על כדורגל, משקולות ועוד כל מיני נושאים שלא היה להם מושג בהם, רק כדי להפגין אינטרקציה של סחבק בדם ולתת לי כתף גברית למשענת. הוא דיבר יותר, לרוב עניתי בכתיבה. בוקר אחד הגיעה אישה נכבדה והציגה עצמה כעובדת סוציאלית שעוזרת לאנשים לחזור למסלול חיים לאחר תאונות דרכים קשות, אז אמרתי לה להמתין כי רציתי שיסבירו לה למה זה לא יעבוד איתי – ולחצתי מהר על הכפתור שיביא את האחות שתקרא לחבר והאח דוקטור דני שלא היה נוכח במחלקה באותו הבוקר. הרי הוא היחיד שמבין ויודע מה אני עובר, רק בו אני שם את מבטחי. ולך תכתוב עכשיו כל כך הרבה כשזורם לך קצת דם במחזור המורפיום. יותר קל בסימנים. אבל ככה זה במחלקת טראומה. תהיה שבור ותתפנק. תלחץ על כפתור הם כבר יבואו. מיד לאחר שהגיעה האחות למשמע הצפצוף ממיטתי היא חשה מהר לקרוא לו אך האחרון היה עסוק בישיבת בוקר ושלח לי סמס ''אני יודע מה אתה רוצה להגיד. תהיה רגוע תשכב בנחת ואני אטפל בזה''. אמר וטיפל. העובדת הסוציאלית נקראה למשרד צדדי ושם נאמר לה שאני בטיפול שיחתי עם הדוקטור ומעדיף אותו בלעדית על פני כל עזרה אחרת. נשמע לכם יהיר?? גם לי. והעניין שצדקתי רק עושה את זה מתוק יותר. הליך השיקום היה קצר מהצפוי. לא תמיד מלקקים דבש ויש עוד מה לתקן בחיי, כי מה לעשות אפחד לא מושלם, אבל בכל הקשור להבטחותיו של דוקטור דני – יצאתי נשכר מהחוויה שעברתי. ידעתי לקחת אותה למקומות טובים ולהפיק ממנה את המיטב. וכשטובים איתי אני אוהב להיות טוב בחזרה.

מעת לעת הייתי מגיע לבקרו בבית החולים. בפרחים אני גרוע, אבל בבורקסים יש לי מושג, שלא לדבר על ניסיון. וקולה זירו. לא תאמינו אבל הרופא הזה גם היה מוקפד על בריאותו באופן טוטאלי. על אמת! הוא לא מעשן, מבחינתי זה הספיק. והיה כיף לשבת לראות אותו ולשמוע ממנו כל פעם מחדש על שעברתי. בכל ביקור שלי הוא לא היה שוכח לחקות אותי באירוע שהתרחש במהלך השיקום. נסיון כושל שלי להשליך כוס תה רותחת על אחד האחים במחלקה באחת מביקורות הבוקר, שהסתיים בלראות אותה נוחתת לי על הרגל כשאני צורח כמו תינוק של מפלצת מכאבים. אבל לחברים כמו דוקטור דני היה מותר הכל. אפילו לחזור על בדיחה פעמיים.

אחרי שנתיים שלא נפגשנו, החלטתי שזה כבר מוגזם. קמתי השבוע וחשתי למאפיה סמוכה לביתי. קניתי כל כך הרבה דברים עם שומשום שיכלו להשביע בית חולים שלם ו-4 בקבוקי זירו ומיד יצאתי לכוון תל השומר. ככה זה חברים. באים בלי להודיע. מהפקק בכביש 4 התקשרתי אליו וקבלתי מענה קולי. עצרתי בצד כדי לעשות גוגל בניסיון לאתר את מספר הטלפון של מחלקת טראומה בבית החולים כדי לוודאות רק שהוא ישנו במקום אז הקלדתי את שמו בשורת החיפוש בנוסף לציון שם המחלקה. תכף ומיד נכמר ליבי, חשכו עיני. מסתבר שחברים יכולים לבוא בלי להודיע בתנאי שמותר להם ללכת בלי לאמר לך שלום. את הבורקסים שאיש כבר לא יאכל איתי החליפו פרחים והכי עצוב זה לדעת שאף אחד לא יצחק יותר על כוס תה ששפכתי בשיקום. יהי זכרו ברוך.