הבטה אל הבנין מתוך החורבן- פרשת השבוע

באם נתבונן ,היום,  ישנם אנשים רבים שאינם מבינים למה צריך לבכות בתשעה באב , הם מסודרים  כלכלית, ילדיהם מתחנכים בדרך שמתאימה להם , נכון  שמבחינה ביטחונית אנו מאויימים , נכון  שאומות העולם אינם אוהדים אותנו במיוחד, אך אנו מצליחים לשרוד ביטחונית וכלכלית, ישנם אנשים המבלים  בתשעה באב לא רק שחל בשבת.  ומהצד השני  כיצד אפשר לפתח רגשות חיוביים גם ביום הצום השלילי ?

אכן, בעולם יש אנשים רגועים ושלווים, אנשים הגרים בכפרים נדחים המסתפקים במועט ואינם בביתם את המדיע המכניסה  את הצרות והאסונות של כל העולם. גם אם יש מתח באוויר בין מעצמות שיכול לגרום למלחמה עם נשק לא קובנציונלי, הם רגועים כי הם לא מודעים, הם אינם יכולים להיות שותפים בתיקון ליקויים כי הם אינם מודעים להם. ?

בעמינו הקטן ישנם אנשים ש"עוצרים בדרך",  הם רואים רק את חדרם הקטן באוניה ואינם מודעים למעשים של שכניהם באוניה, שיכולים לגרום נזק לכל שוכניה. הם אינם מודעים למטרת הנסיעה באוניה וכל כולם עסוקים  בטיפוח חדרם הקטן, שבעצם מטרתו היחידה לשמש אמצעי לעבור את הדרך במנוחה.

ישנם צעירים שמשוחחים עמם  על  התורה והמצוות הם מסבירים עד כמה קשה  לקיימם  ולעומת זאת לאחר הצבא בשמחה ובקלות הם יוצאים למסע לההפעיל לפסגת הרי ההמלאיה, כי כאשר יש יעד ברור המסע  אינו מפרך, אך  טעותם שאינם מתבונים ביעד המרכזי של חיינו, במסע הארוך של החיים ,ממהי הפיסגה החשובה יותר ?  הרי האמליה שמשם אפשר רק לרדת ,או הפסגות הרוחניות של נשמתינו שמשם אפשר להמשיך ולעלות. השגים גשמיים שנפסדים ונגמרים או השגים רוחניים שמשתבחים ונשמרים וגורמים לחיים גשמיים מאירים ומלאי  סיפוק, חלק לא קטן  מהתרמילאים מגיעים במסעם  למגדלור שמאיר להם את היעד, אל בתי חב"ד הפזורים ברחבי תבל ,המתמודדים עם קשיים של ריחוק מהמשפחה והחברה,עם אוכל כשר מוגבל ועם בעיות ביטחוניות שהולכות ומתרבות, וכל זאת מתוך   סיפוק רב בעמידה ביעדים, עזרה פיזית לאחים היהודים בגשמיות והמגדלור הרוחני הבוקע מבתי חב"ד(עדויות של אלפי מטיילים שהתארחו בבתי חב"ד ברחבי תבל).

בפרשת השבוע,פרשת דברים, הנקראת תמיד סמוך לתשעה באב שואל משה רבינו "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"? אותה "איכה" המופיע בנבואת החורבן של ישעיה ובמגילת "איכה".

בתחרות השח מט, בדרך כלל, ינצח השחקן שיראה מספר צעדים רב יותר קדימה, להגיע אל הניצחון. במסע החיים צריך לבצע צעדים שינבעו מתוך הכרת העבר והעתיד, לצורך ההכרה, העבר והעתיד,  אנו חייבים להעזר בכתביי חכמינו, המציגים בפנינו, את המציאות ההיסטורית האמיתית ואת המטרות העתידיות.

חורבן הבית. לאדם הצופה מהצד, מציג  אומה שבגדה במלכה ובתמורה המלך "שבר את הכלים" והחריב את ארמונו שהיה הסמל של העם. אך הכרת ההיסטוריה במשקפי חכמי ישראל אכן רואים שהעם לא נהג כשורה והיה כפוי טובה, אך המלך במקום להעניש בצורה ישירה את החוטאים, הוא העניש  את העצים והאבנים.

חורבן הבית בעין הרגילה נראת נורא. אך בעיני חז"ל אפשר להביט גם על החיוב . אדם שיש לו בנין ישן וממתין בכליון עינים לאישורים שיאפשרו לו לבנות בית חדש ומפואר על אותו השטח. הרגע שבו הוא יכול להחריב את ביתו הישן הוא רגע משמח. חורבן בית המקדש השני הכשיר את הקרקע לבנית הבית השלישי שיהיה גדול ומפואר ממנו. אומנם, בנתיים דומה הדבר לאדם ששמח להרוס ולא היו לו האמצעים לבנות...

 בואו נראה רחוק, נהנה להשקיע מאמץ בפעולות המקרבות אותנו אל היעד המגייסות אמצעים  לבניית בית המקדש  ונזכה לאכול בשר ולשתות יין גם בזמן שתשעה באב יחול באמצע השבוע.