חפץ מעבר

מרבית הילדים יגיעו לשלב מסוים בחיים בו לא יהיו מוכנים לצאת מהבית ללא "חפץ המעבר". זה יכול להיות כל דבר, כל חפץ. שמיכה, בובה, כרית, כף עץ ועוד ועוד ועוד כמעט כל הורה ימצא את עצמו, יותר מפעם אחת, במצב בו הוא מתרוצץ בכל רחבי הבית בהיסטריה, הופך כריות ומתכופף תחת ספות בחיפוש נואש אחר אותו חפץ מעבר. כי הרי בלי אותו חפץ, הבית, הרכב והמקום אליו אנחנו הולכים יהפוך "ללא רלוונטי" ולא משנה עד כמה הוא יהיה מהנה, מאתגר, הוא פשוט מבוטל לעומת "חפץ המעבר" שמשמעותי לילד יותר מכל דבר אחר ובלעדיו הוא לא מסוגל להירגע ולהירדם, לאכול לשתות לשחק וליהנות. לאותם חפצים חשיבות גדולה בהתפתחות הרגשית, ולפעמים גם המנטלית של ילדים.

"חפץ המעבר" משמש את הילד לצורך התגברות על חרדות. קל יותר לילד להיפרד מהבית, מאמא, אבא כשלמעשה הוא לוקח צמוד אליו זיכרון מוחשי וברור. "חפץ המעבר" משמש לילד כאפיק רגשי לאותם אנשים או מקומות שהוא נפרד מהם אפילו לפרקי זמן קצרים. החפץ נוסך בו ביטחון. יש ילדים שמעניקים לאובייקט המעבר שלהם שמות, חולקים אתו חוויות ומספרים לו סיפורים, ממש חבר לרגעי מצוקה שאתו אפשר לחלוק הכל.

למרבית הילדים שנכנסים בבוקר לגן יש "אובייקט מעבר". הם ידרשו אותו בבוקר ואתם תאפשרו להם לקחת אותו, כאן עולה השאלה מהו "חפץ מעבר" סביר. התשובה פשוטה, כל חפץ בגודל סביר ושאינו מסכן את הילד. חשוב לציין, אם הילד לא ביקש את החפץ לפני שהלך לגן, כנראה שאינו זקוק לו וזה בסדר גמור.

צוות הגן יודע ומיומן כיצד להתנהג עם ילדים המגיעים מצוידים עם החפץ לגן. בימי ההסתגלות הראשונים זורמים עם הילדים, מקלים עליהם, ככל שעוברים הימים והילד מסתגל לסדר היום החדש בגן הוא יניח בעצמו את החפץ במגרה שלו. ילדים שישהו את הפרידה מהחפץ לתקופות ארוכות ימצאו את עצמם מעודדים ע"י צוות הגן לעשות זאת ע"י בעיקר יצירת גירויים נקודתיים סביבם. כך אט אט כל ילדי הגן יגיעו למצב בו הם מגיעים לגן עם החפץ האהוב, מניחים אותו במגירה ומתחילים את שיגרת היום ובסיום יום הלימודים לוקחים אותו חזרה לביתם.

אז באיזה גיל נפרדים "מחפץ מעבר"? אין גיל. ככל שעובר הזמן הילד לבד מבין שהאובייקט מיותר והוא בעצמו יניח אותו בצד. הוא, הילד ולא הוריו. בשום פנים ואופן אין צורך לבצע קיצורי דרך בפרידה מהחפץ. הילד ורק הילד מחליט על כך כמו גם על משמעות החפץ עבורו.

אובייקט המעבר הוא דבר מצוין לכל ילד, הוא מנוף להצלחה, להעצמת הביטחון העצמי. הוא משמש כמרגיע שהילד יוצר לעצמו. אין צורך להילחץ ממנו להפך. אין צורך לפחד שהילד יפתח תלות לגביו. בזכותו יהיה לילד קל יותר לצאת מהבית, להיפרד מאמא ואבא. חייו יהיו קלים הרבה יותר בעזרתו. וכשצריך הוא יעלם מעצמו, אל חשש, לחופה הם יגיעו ללא "חפץ מעבר".

"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" – משלי ג, 13

באהבה רגינה הגננת