הסתגלות

 זהו, הסתיים החופש הגדול. בחרנו גן חדש לילד ואולי אפילו המשכנו את דרכנו שנה נוספת באותו הגן.  היינו הורים טובים וממושמעים, לקחנו את הילד לגן החדש עשינו את המסלול רגלי יותר מפעם אחת. דיברנו איתו על הגן, על החברים החדשים, על הגננת, מי יקח אותו ומי יחזיר אותו, כמה כייף יהיה לו. הבטחנו והוא האמין לנו ואמר שהוא שמח ללכת לגן אחרי החופש. הכל היה נראה מושלם. ערב לפני פתיחת השנה הכנו את התיק, את "חפץ המעבר". הוא אמר שוב שהוא רוצה ללכת ולפגוש מחר את הגננת, הוא היה נפלא, מתוק, מרגש עד דמעות, זה היה טוב מידי מלהיות אמיתי.

והנה הגיע הבוקר וזה לא קורה ע"פ הציפיות שלנו כהורים. הילד בוכה בגן.

אז קודם כל בואו לא נתרגש יותר מידי. זה בסדר, זה טבעי.  וצוות הגן ערוך ומוכן להתמודד עם התופעה. לצורך זה יש את ימי ההסתגלות.

עלינו לבחון את בכיו של הילד על ציר הזמן. השבועות הראשונים בגן (הסתגלות) יהיו ימים קשים גם לילד וגם להורה.  ילדים שיצאו ממסגרת ביתית מפנקת, אמא, סבתא, מטפלת,  יחוו תקופת הסתגלות ארוכה.ילדים שהגיעו ממסגרת חינוכית  ורק החליפו גן  תתקצר אצלם תקופת ההסתגלות. הקצרה ביותר תהיה אצל הילדים שפשוט יצאו לחופש וחזרו לאותו הגן.

הילד מתמודד עם שלושה פחדים עיקריים. פחד נטישה. פחד מפרידה. פחד מזרים.

הנטישה – שההורים כלל לא יחזרו.  (הטכניקה המקובלת להכניס לגן בשלבים)

פרידה- כמו כל אדם סביר שנפרד מאנשים שהוא אוהב.(בפרידה מציינים בפני הילד  "אחזור אחרי ארוחת הצהרים")

זרים- הפחד מאנשים זרים. תפקיד צוות הגן להיחשף בפני הילד ביצירת שיח מגע ובכך לסייע לו בהתגברות.

מועטות הסיבות שיש לילד כדי שלא יבכה בתקופה זו בגן. הוא עוזב בית חם, מפנק, הוא המרכז, אין התמודדויות, הכל שלו, הוא המחליט. הילד עובר למקום שבו יש רעש אומרים לו מה לעשות, יש ילדים נוספים איתם צריך להתחלק אפילו על תשומת לב. שלא נדבר על משחקים. הוא לא אוכל כשבא לו, לא ישן כשבא לו.  נו..... אז למה לא לבכות?

לכן התשובה היא אחת ולא מתפשרת, לא תמיד אנחנו עושים מה שבא, מה שכיף או מה שאנו רוצים-אנחנו כן עושים מה  שצריך.(עלינו להעניק לילד מה שהוא צריך- ולאו דווקא מה שהוא רוצה)

על הילד ללמוד חוקים חדשים, לא רק בגן. התנסות חשובה זו תעניק לו את היכולת להיכנס למשבר ולדעת שביכולתו לצאת ממנו. זאת ועוד, הוא ילמד להתגבר על פחדיו וידע שתמיד תהיו שם בשבילו.

אז מה עושים?שמים-והולכים!!! אם תרצו תוכלו להישאר בגן בטווח שמיעת בכיו של הילד עד שיפסק.זה לא בשבילו זה בשבילכם. אם אתם סומכים על צוות הגן, המשיכו בשגרת יומכם. דברו עם הילד לפני ההליכה לגן, מספרים מה הולך לקראת ומרגיעים. כשמגיעים לגן, מעבירים את הילד לצוות המטפל עם שפת גוף בוטחת.  ללא גינוני טקס מיותרים.הוא יבכה ! לא להתרגש. להגיד שחוזרים (לא נוקבים בשעה.  מציינים אמא הולכת לקנות לך חטיף, והיא חוזרת)מוודאים שהילד רואה את אמא. הילד צריך להפרד.  לא נעלמים. חוזרים בדיוק כפי שהבטחנו. לא מאחרים. העקביות היא כלי מוביל !!! יום יום אותם שעות, הכנה מראש. אלה הכלים לניצחון.

איך נבדוק אם אנחנו במסלול הנכון ? קיימים מס' מדדים.

עוצמת הבכי הולכת ופוחתת

מרווחי הזמן בין אפיזודות הבכי הולכים וגדלים

הילד אוכל.  ככל שעובר הזמן הכמויות גדלות

הילד משחק.ככל שעובר הזמן המשחקים יהיו מורכבים יותר.

יתכן מאוד שכל התנאים שצוינו מתקיימים, אולם בבוקר בזמן הפרידה הילד עדיין בוכה. זה טבעי ואין צורך להתרגש. הוא מבין כבר שאתם חוזרים. הוא ישתלב בפעילות הגן והבכי יפסק כמעט מיד.

מאוד קשה להיכנס לגן שבו ילדים בוכים להשאיר את הילד ולצאת, לכן קיים מדרג הפרידה בימים הראשונים.  יחד עם זאת ככל שהילד יקדים להתגבר על חרדת הנטישה כך ייטב לו.

אין ספק שההסתגלות לא נועדה לילדים בלבד, היא נועדה גם להורים על כל מה שמשתמע מכך. הכינו את עצמכם לימים מאתגרים נפשית. זכרו בימים אלו אתם מעצבים את דמותו של הילד.  ילד שסומך על הוריו שיחזרו כפי שהבטיחו יבלה את יומו בגן עם המון ביטחון עצמי,  אמא שבוכה עם הילד בגן לא תורמת לבטחונו העצמי. דרשו מעצמכם, האמינו בצוותי הגנים שהוכנו לימים האלה.מילה טובה מצדכם לצוות תהיה דבר מבורך. הכי חשוב לדעת שהבכי הוא עניין נקודתי.  זה עובר הרבה יותר מהר מכפי שאתם חושבים.

מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך (ירמיהו לא,15 )

שתהיה לכולנו שנת לימודים רגועה ופוריה.

באהבה רגינה הגננת