שינויים

אילו בדיוק הימים שהקטנים חווים שינוי. הם הולכים בפעם הראשונה לגן, חלקם לגנים הפרטיים, חלקם לגן של "הגדולים ". השינוי הוא גדול, ענק ובעיקר מפחיד.  

ככלל, עליכם כהורים להכין אותם לקראת כל שינוי. חלק מהשינויים יהיו פעוטים ולא משמעותיים בעינינו אך בעייני הקטן זהו שינוי והוא חייב להיות ערוך ומוכן אליו.  צריך לדבר על השינוי מס' שעות או ערב לפני שהוא קורה. אם הילד לא יהיה מוכן לקראתו הוא יגיב. תגובתו תהיה שלילית בדרך כלל.      

לדוגמא, אם בדרך כלל אמא לוקחת אותו לגן אך באופן חריג בוקר אחד אבא לוקח לגן, הוא יבכה. יתכן שלפני, יתכן שבדרך ולעיתים בעת הפרידה. זה יקרה. אם סיפרנו לו לפני, הוא יהיה מוכן לכך, השינוי לא יפתיע אותו, לא יתפוס אותו לא מוכן. הילדים שלנו אוהבים קרקע בטוחה, יציבה ושאינה משתנה. זה נותן להם ביטחון. הם מרגישים שהם שולטים במצב.

אחת התופעות הנפוצות בקרב ילדי הגן שחווים שינוי בתחילת השנה היא "רגרסיה" בתחומים רבים שהיינו בטוחים שכבר חלפנו אותם.  

ילדים שנגמלו חוזרים להרטיב. חלקם מנסים לחזור למיטת ההורים בכדי לישון. חלק מתחיל או חוזר לגמגם. נשכנות, אלימות המופנית כנגד אמא, אבא, אחים ואחיות.

קודם כל, אל לנו להיבהל. זה טבעי, לא חריג גם אם לילדים אחרים בני גילו זה לא קורה. כמו במקרים אחרים אנחנו לעולם לא עושים השוואות בין הילד שלנו לילדים אחרים. כל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. לכל אחד הפחדים, העוצמות ותהליכי החיים הייחודיים לו ורק לו.  לכן כשהוא חוזר או מתחיל לגמגם או להרטיב אנחנו נהיה שם בשבילו.  כולנו. אמא, אבא, סבא, סבתא וכל צוות הגן. לכל אחד תפקיד משלו בתוך המצב החדש /ישן אליו נקלע הילד. שלא יהיה ספק, לא טוב לו. הוא לא נהנה מכך שמעירים לו, שכועסים עליו ושמתרחקים ממנו. ממש לא. הוא רוצה לחזור למקום בו השגרה היא חברתו הטובה ביותר. הוא לא בטוח שזה יגיע ולכן תפקידינו הוא להחזיר אותו למקום שבו הוא היה קודם השינוי.

כפי שאמרתי קודם לכן, מניפת התגובות של הילד לשינוי הן רבות ומגוונות. כמו גם השינויים שהוא יעבור. לכל תגובה נצטרך לדעת לתת מענה ממוקד. אם מדובר בשינוי התנהגות ( אלימות נשכנות ) הרי שכלים כמו סמכות הורית, גבולות, ניהול רגשות, יהיו מצוינים לשימוש. אך מה קורה אם הילד חוזר לגמגם או להרטיב. במקרים אילו ישחקו לטובתנו דווקא הכלים הרגשיים יותר.  המגע. החיבוק החם המילים הטובות שתפקידן בעיקר להרגיע אותו. להשאיר אותו בתחושה מוגנת. אין ספק שזה יעבור לו. העניין הוא שאתם כהורים חייבים להאמין. להאמין בדרך וגם שזה מצב זמני, רגעי,בר- חלוף.

לא פחות חשוב הוא עניין השיתוף עם הגננת. דברו איתה כשזה קורה התייעצו בה. זו דרך נהדרת לעשות איתה הכרות אם לא עשיתם עד כה. ביטחו בה והעבירו לילדכם את התחושה שיש לו על מי לסמוך בגן. הוא לא לבד. הוא חייב להבין את זה דרככם. אתם ההורים הופכים להיות מגדלור בתוך הסערה הגדולה שעוברת עליו. אם אתם מרגישים שהתופעות אינן חולפות, היוועצו. אין מה להתבייש. אנו נמצאים בתקופה רווית יועצים מקצועיים בכל תחום. הכוונת הורים, יעוץ שינה, גמילה, יעוץ זוגי, ועוד ועוד. זהו כלי נהדר לצורך הכוונה ומיקוד שילווה אתכם עד לפתרון הבעיה. השתמשו בו.

לסיום נאמר שהילדים שלנו מגיבים לשינויים. בכדי למתן את התגובה הכינו אותם מראש. ספרו להם מה הולך לקראת. כיצד אנו מצפים מהם שיתנהגו. כשהתגובה תגיע זכרו שהיא בת חלוף, אין מה להילחץ.

" אין אומר דברים ואין בלי נשמע קולם" תהילים יט,4

באהבה רגינה הגננת