תודה! סוד האושר

האם אדם שצריך להכיר תודה לאנשים רבים שתומכים בו? צריך להרגיש שמחה על העזרה הרבה שמקבל, או  צער על העזרה הרבה שהוא זקוק לה?

מתי טוב לנו, שאנו מסתדרים לבד, או שכולם מוכנים לעזור לנו? למי טוב יותר לזה שיודע להכיר טובה לשני, או לזה שיודע רק לקטר על מעשה הזולת?

כל מי שיתבונן יגלה שכאשר טוב לו בבית טוב לו בחוץ, גם אם הוא נתקל בקשיים. יש לו את הגב והכח להתמודד ולהתגבר, הוא יודע שהוא חוזר למקום חם מואר ואוהב. אם בבית ישנם סדקים בין  בני הזוג קשה להתמודד עם קשיי החוץ.

הדרך לשמירה על הבית גם היא עוברת דרך הערכת מעשה בן הזוג ואמירת התודה. לפעמים אנו חושבים שככל שניקח ונבצע יותר מטלות בבית  יעריכו ויוקירו אותנו,  אך האמת שלפעמים הכרת הטוב, הערכה לבן הזוג על תרומתו לבית מחזקת יותר את אבני הבית, מנטילת אחריות על משימות רבות במשק הבית.

אחד האויבים הגדולים של האדם הוא האגו. אדם מוכן להשאר רעב כי לא מתאים לו לקבל סיוע, האדם הלומד ואינו מבין את החומר הלימודי יכול להשאר בור, כי לא מתאים לו להראות לשני שאינו מבין. אדם מסוגל לפרק משפחה כי לא מתאים לו לומר לבן הזוג טעיתי. מילה שלפעמים מפרקת מוקשים כבדים בבנין המשפחתי.

כיצד נלחם ביצרינו- באגו ?

המצווה המרכזית שבה מסיים משה את מצוות התורה היא מצוות ביכורים,שמרכזה הכרת טוב. עם ישראל לאחר שזכה להכנס לארץ ישראל ולהתיישב בשלווה ונחת איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, מביא את הפירות הראשונים והמבוחרים לירושלים, לבית המקדש, לכהנים כתודה על כל הטוב שה' מעניק לנו.

האדם שרואה רק את עצמו ואת יכולותיו, קשה לו להכיר תודה, הוא בטוח שיש לו היכולת להסתדר לבד ולפתע צריך להודות לאחרים על מעשים שעשו עבורו.

ילד שמוקיר את הוריו על מה שעשו עבורו עד היום ולא רק מוקירם בדרשת בר המצווה אלא בכל יום ויום, קל לו ואף משמח אותו למלא את מטלות  ההורים. הוא מרגיש שניתן לו, ולו במעט להחזיר  להם על כל הטוב שהעניקו לו.

זוג שיודעים להעריך נכון את בן זוגם, שמחים למלא אחר בקשותיו. אך באם אדם רואה רק את עצמו, הבן מכיר את מחויבות ההורים אליו ומרגיש עבד כאשר מבקשים ממנו לקחת חלק בעבודות הבית. בן הזוג מרגיש מנוצל ולא מספיק מוערך, נמצא במרירות כל ימיו.

הכרת הטוב החשובה ביותר בחיינו היא מול אבינו יוצרינו, שבכל רגע דואג לצרכינו.

השבוע חל יום הולדת רבי ישראל הבעל שם טוב  ואחד ממשיכי דרכו רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד. עד לתקופתם אנשים עשו דברים בגלל שהרגשו שיש עליהם חובה, הם נלחמו בעיקר במידות השליליות הקיימות באדם,הם פחות הבינו מה התועלת שיש במילוי רצון השם מעבר לידע שצריך למלא את רצונו והמעשים ייטיבו עימם. באה החסידות ושמה את אחד מפסוקי הפרשה כבסיס לדרך "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אלוקיך בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" אדם נענש לא רק בגלל שלא קיים את התורה אלא שעשה זאת בעצבות ובמרירות ולא מתוך שמחה.

החסידות יצקה תוכן השמחה במצוות, כאשר גרמה שהשכל האנושי של האדם יבין את היכולות שלו להשפיע ולשנות את העולם. החסידות לימדה כיצד האדם בתפילתו בכל יום מכיר את הטובה שה' העניק לו ולכל היקום והגורמת לו הכיר הטובה ולהודות על כך.

האדם המכיר בבורא כמרכז החיים, אינו נפגע כאשר הבורא גורם לו להזקק לאחרים, כי ה' ברא העולם שכולם מעניקים ומקבלים,לכן הוא מקבל בהבנה במקרה שנזקק לזולת גם במקרה קיצוני שהעני, כי ה' רצה לזכות העשיר במצוות הצדקה ושמח להכיר טובה על עזרתו של הזולת.

יהי רצון שנזכה להיות מהנותנים ולא המקבלים ותמיד נדע לומר תודה לכל אחד על כל טובה שנקבל.