בגן של רגינה: הילד מגלה את גופו

בגילאים צעירים הילד המתפתח לומד בכל יום דבר חדש. הוא לומד לזחול, לעמוד, ללכת, להגות הברות, ובהמשך לדבר. הוא לומד לשחק, להכיר חברים, לאכול מצלחת - ואנחנו מאד גאים בו.

בשלב הזה הוא לומד עוד דברים - הוא לומד להכיר את גופו שלו, ואנחנו מסייעים לו בכך: "עשר אצבעות לי יש..."; "האף שלי, האף שלך..."; "ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים ..." - אבל מה לעשות שאף אחד עוד לא העז עד היום לחבר שיר להכרת הפין או הפות של הילדים ("בולבול, תגיד לי למה?" - לא נחשב).

עם כל ההתפתחות, הקידמה והליברליות, העיסוק במין עדיין לא טריוויאלי עבור רובנו, גם כשמדובר בילדים שלנו. זה כמובן תלוי מאוד במקום בו גדלנו, במשפחה שלנו, בתרבות שספגנו, עד כמה הנושא היה מדובר, עד כמה היה לו בכלל מקום, אילו מסרים (גלויים וסמויים) ספגנו כילדים ואילו חוויות חווינו. לכן לא מפתיע שהורים לא ממש יודעים איך להגיב כשהילד מבקש לראות או לגעת באיברים המוצנעים.

באופן טבעי הראש שלנו הולך מיד לעולם המושגים של מיניות בוגרת: משיכה מינית, פנטזיות, יחסי מין, פורנוגרפיה - ומפה מגיעה התגובה הלחוצה שלנו. אלא שאצל ילדים זה מתקשר למקומות אחרים לגמרי. כן, זה נעים להם, זה מרגיע אותם. אלא שה'תיקייה' הזו בגיל ארבע עדיין ריקה מתוכן. אין שם טקסטים ותמונות. יש רק תחושה, והיא בהחלט טובה.

ילדים סקרנים לגבי הכל, כולל גופם. כמו-כן הם מביעים סקרנות לגבי גופם של אחרים. הם מנסים להתבונן ולגעת באיברי המין של אחרים. ההתבוננות והנגיעה מלווה בדרך כל בצחקוקים, במבוכה ובשעשוע, יותר מאשר בגירוי מיני. טבעי שבגיל זה ילדים יתחילו לאונן . יש ללמד אותם שההתעסקות עם גופם היא טבעית, אלא שיש לעשותה בפרטיות, בחדרם.

חשוב בגיל זה להעביר מסרים של 'מותר' ו'אסור', וכן לספק מידע ראשוני בנוגע לגוף האדם בהתאם לגיל הילד. חשוב להעביר את המסרים הבאים: - הגוף שלך שייך לך!!! -יש לך זכות להחליט אם ילד אחר יכול לגעת בגופך במהלך המשחק, ובמידה ואתה לא מעוניין תאמר לו "לא!" -אסור לחבק, לנשק ולגעת בילד אחר ללא רצונו והסכמתו. תמיד נשארים לבושים כאשר משחקים עם ילדים אחרים.

איך מטפלים בגן ? קודם כל ומעל לכל - קשר עם ההורים. אמרתי בעבר ואומר כעת שוב - שתי המערכות החשובות ביותר לילד הם צוות הגן וההורים בבית. לכן הטיפול בנושא חייב להיות משולב בין שתיהן.

אם ההורים מזהים אצל הילד סימנים ראשוניים לגילוי גופו – חשוב ליידע את הגננת, וההיפך. צוות הגן יזהה את הילדים שנמצאים בתהליך גילוי הגוף. יחל תהליך הסברתי אל מול הילד - מה מותר ומה אסור. צוות הגן יהיה ער לכל אותם מקומות 'מסתור' בגן, שם ישחקו הילדים ב'רופא וחולה'. צריך לשם לב שלא כל משחק מהסוג הזה יש להפסיקו . כך לדוגמא, אם בדיקות הרופא נעשות על הבגדים אין עם כך שום בעיה, הרי לצורך הזה קיימת 'פינת הרופא'. אולם אם 'הרופא' מחליט להפשיט את החולה - הרי שכאן חלה על צוות הגן חובה להתערב. בעדינות, לא בלחץ ובהיסטריה, יופסק המשחק ויינתנו הנחיות כיצד עושים זאת נכון ,נסביר מהי חשיבות הפרטיות של גופנו.

נסביר שהפשטה איננה חלק מהמשחק ואנו מכבדים מאוד האחד את גופו של השני. נמשיך לעקוב אחר התנהגות הילדים, ובדרך-כלל נבחין ברצון לחזור על אותן הפעולות. לא נילחץ ולא ניבהל. זה טבעי. נחזור בעקביות פעם אחר פעם על ההסבר.

צריך לזכור שהילדים מספקים את סקרנותם. הם חוקרים, מגלי עולמות חדשים. מה שלנו ברור וידוע - אצלם מדובר בתגליות מרעישות. לכן מדובר בתהליך חינוכי-הסברתי, שסופו שיביא את הילדים להתנהגות נורמטיבית. צוות הגן חייב להיות שם עבור ההורים. על הגננת להוביל תהליך אחיד בין הורי הגן בנושא: שיחות מול ההורים שילדיהם התחילו לגלות את גופם.

חא כל ההורים יגיבו באותו האופן. חלקם יראו בעניין "קריסת ערכי תרבות", וחלקם יתעלמו ויגידו שזהו תהליך טבעי ו"לנו זה לא מפריע". אז זהו - שבגן זה מאוד מפריע. מאוד. לכן תהיה זו הגננת שתגשר בין כל ההורים, ותביא את כולם להבנות זהות בנושא.

ברור שעד כמה שהתיאוריה קלה - הביצוע מורכב, אבל אנחנו חייבים להאמין בהצלחת התהליך, כי טובת הילד עומדת מעל לכל. מתפקידנו לפתח לילד כישורים חברתיים, להעצים את ביטחונו העצמי. הדרכתו בעת שהוא לומד לגלות את גופו, בהחלט תהווה כלי חשוב להמשך הדרך.

שלכם באהבה, רגינה הגננת