לִבה הטוב נדם
25.11.19 / 18:40
השבוע נפרדנו בכאב רב ממרים טהור, דמות מוכרת מאוד בנוף היבנאי, אישה שפיזרה טוב ושמשפחתה הייתה כל עולמה I ריאיון עם בנותיה שנפרדות ממנה בכאב רב ובני משפחה שכותבים לזכרה
אבל כבד נפל על העיר יבנה ביום שישי, עם היוודע דבר מותה של מרים טהור (65) ז״ל. מוותיקות יבנה, מוכרת לכולם בזכות לבה הטוב ואהבת החינם שפיזרה. היא הכירה וכיבדה כל אדם באשר הוא.
מצבה הבריאותי התדרדר, היא הובהלה לבית החולים 'קפלן', ושם, לאחר מאבק של חודש, ביום שישי האחרון, בשעה 11:00 בבוקר, נדם לבה.
מרגע הודעת הפטירה ועד למועד ההלוויה עבר מעט זמן ועדיין הגיעו אנשים רבים ללוותה בדרכה האחרונה. לשבעה הגיעו מאות אנשים לכבד את זכרה ולנחם את בני משפחתה. מבוקר עד ליל הבית היה מלא במנחמים שהיו המומים, כואבים ובוכים את לכתה. מרים הותירה 3 בנות - זיוה (36), מטי (34), נטלי (32), ותשעה נכדים שהיו כל עולמה.
בנותיה מספרות עליה בכאב רב: "לפני 8 שנים אמא עברה ניתוח לב פתוח, היא סבלה מאי ספיקת לב קשה שהובילה לאי ספיקת כליות. בחודשיים האחרונים החלה לחוש שלא בטוב ולפני ארבעה שבועות אושפזה בבית-חולים 'קפלן'. לאחר שבוע של אשפוז מצבה הוחמר והיא הייתה מורדמת ומונשמת. במשך שבועיים נלחמה על החיים.
"בשבוע האחרון, בימים שלישי ורביעי היא כבר נשמה בכוחות עצמה והייתה בהכרה מלאה. היינו סביבה לאורך כל האשפוז, לכל אורך היום עשינו משמרות ולא עזבנו אותה. כל-כך שמחנו שיש כזה שיפור במצבה, כולנו חשבנו שהשלב הקשה מאחורינו. צחקנו, דיברנו, דאגנו, תמכנו והאמנו, וגם אמא האמינה שהיא עוברת את זה ומשתחררת הביתה.
"היא נלחמה עד הדקה האחרונה, לא רצתה למות, רצתה לחיות, היא הייתה חזקה וגיבורה עד הדקה האחרונה, אבל הלב הכריע – ופסק".
איזו אמא היא הייתה?
"אמא הייתה אישה שאוהבת את החיים והחיים אהבו אותה. תמיד דאגה לשלום כולם מגדול ועד קטן. היא הייתה עמוד התווך של המשפחה, גם המצומצמת וגם המורחבת. עם כולם הייתה בקשר - דודים, גיסות, אחיינים, דודים רחוקים ובני-דודים רחוקים שלה.
"תמיד כשמישהו רצה לשאול משהו, לברר או להעביר מידע - הכל עבר דרך אמא והגיע לכולם. אמא הייתה אישה חברותית, אוהבת, דואגת, עם לב גדול ורחב. הייתה מיוחדת בדרכה שלה, תמיד דאגה שלא יחסר לנו דבר וכך גם לנכדים שאותם אהבה בכל לבה. גידלה אותנו לדרך ארץ, ותמיד הייתה מעורבת בכל דבר בחיינו. לא סתם הגיעו גם מורות מבית הספר היסודי שלנו לנחם וגם להן היו את הסיפורים שלהן עליה. היא הצליחה לגעת בכל-כך הרבה אנשים, היה בה משהו מיוחד. היא הייתה דמות דומיננטית בילדותנו ותישאר דמות דומיננטית לנצח בחיינו".
9 נכדים זכתה לראות, איך הם הגיבו לבשורה ואיזו סבתא היא הייתה?
"סבתא מרים, כמה היא חיכתה וציפתה לתואר 'סבתא', כמה. היא הייתה סבתא אוהבת, דואגת, מפנקת, סבתא שנמצאת כמעט בכל יום עם כל הנכדים שלה, וכשלא הייתה רואה אותם היא הייתה מבקשת לדבר איתם ולשלוח לה תמונות שלהם.
"היא הייתה מעורבת בחיים של הנכדים והנכדות כמו אמא, בכל מעון ובכל גן וגם בבית הספר כולם הכירו את סבתא מרים. לכל פעילות שיכלה להצטרף היא הגיעה, אף יום-הולדת לא פספסה, תמיד הייתה הראשונה לברך אותם וגם אותנו. היא אהבה אותם, העניקה להם, שיחקה איתם ונתנה להם את כל כולה, הם מילאו אותה באושר ובגאווה. היה לנכדים מאוד קשה לקבל את הבשורה על מותה. כמה הם בכו, כמה הם עצובים ולא מאמינים, לא מבינים למה. הם אפילו כבר מתפללים לביאת המשיח כדי שתוכל לחזור ולהיות איתם.
"איך הם יגיעו עכשיו לבית של סבתא וסבתא לא פה?".
הגיעו מאות מנחמים לבית, שמעתן סיפורים שאתן לא מכירות על אמא?
"כן. במהלך השבעה באו מאות מנחמים, הכרנו הרבה אנשים חדשים שהכירו את אמא, הגיעו הרבה חברים, חברות ומכרים של המשפחה המורחבת. כולם ביכו את מותה הפתאומי וסיפרו איזו אישה מיוחדת הייתה, כמה אהבה את החיים, כמה היה חשוב לה לשמור על קשר עם כולם, להתקשר, לברך ולצחוק איתם. שמענו סיפורים רבים עליה ועל הילדות שלה.
"כולם דיברו על אהבת החיים שלה ועל כמה אהבה ללכת לשיעורי תורה, איך לא ויתרה על שום שיעור תורה בעיר והגיעה בטרמפים או במונית, על גמילות החסדים שעשתה ותרמה לכלות ולאנשים נזקקים.
"בהזדמנות זאת, אנחנו מודות לכל המנחמים הרבים שהגיעו, הבית היה מלא משמונה בבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות. תודה למשפחה ולחברים הקרובים שעזרו בכל ולא עזבו אותנו לרגע".
"אמא יקרה שלנו, צדיקה שלנו, לא סתם עזבת אותנו ביום שישי. מבטיחות שנעשה הכל על-מנת שהנכדים והנכדות לא ישכחו אותך. תודה שזכינו בך, תודה שהיית פה בשבילנו, תודה על כל מה שהיית ועשית למעננו. אנחנו אוהבות אותך ולא מצליחות לחשוב על מציאות בה את איננה, זה בלתי נתפס. שמרי על כולנו ושלחי לנו כוחות כי נזדקק להם. נוחי על משכבך בשלום, אוהבות, מתגעגעות ועדיין לא מעכלות", מוסיפות זיוה, מטי ונטלי בדמעה.
יהי זכרה ברוך.
הספד שקראה הבת זיוה:
"אמא יקרה שלנו צדיקה שלנו, עזבת אותנו ביום שישי, הלב והראש מסרבים להאמין. איך עזבת והשארת אותנו לבד? הבטחת לי שתעזרי לי עם התאומות, הבטחת וקיימת. למרות שלא הרגשת טוב, במשך שלושה חודשים בכל יום מהבוקר עד הלילה הייתי איתי, למרות כל הקושי שלך עזרת ולא ויתרת, תמיד בחרת בחיים.
"גם את ליאל ונועה קיבלת בכל צהרים כשנטלי ביקשה ודאגת שתהיה להם ארוחת צהרים שאהבו. גם על ירין ואגם שמרת כשמטי ביקשה בשעות הלילה כי כבר היה לך קשה לשמור עליהם לבד ביום, כשאגם נולדה, חודשיים שלמים כמעט ישנת עם מטי יום-יום ועזרת בכל. עשית כל מה שאפשר כדי לא להרגיש חולה, להרגיש חיה. תמיד רצית לבלות, ליהנות ולטייל.
"אמא יקרה ואהובה שלנו תודה לך על הכל! אני לא מצליחה לדבר עלייך בלשון עבר, ייקח לנו הרבה זמן לעכל שהלכת, שאת איננה, מהר מאוד נרגיש בחסרונך.
"אנחנו לא מאמינות שצריך ללכת לבית שלך ולא לראות אותך יושבת במקום הקבוע שלך בספה. לא הספקנו אפילו להיפרד ממך, הפתעת את כולנו במותך. אמא, סליחה ומחילה אם פגענו בך, סליחה אם לא היינו מספיק בשבילך, עשינו כל מה שיכולנו, ואת, נלחמת עד הדקה האחרונה, היית חזקה וגיבורה ולא הסכמת לעצום את עינייך, אבל הלב הכריע – ופסק.
"אמא, תודה שתמיד היית פה בשבילנו, בכל שעה שביקשנו באת. אמא אנחנו אוהבים אותך, כולנו, החתנים והנכדים שכל-כך אהבת ותמיד רצית שיבואו אליך והבית יהיה מלא. מבטיחים שלא נשכח אותך, לעד את בליבנו. אמא, סליחה".
נפרדים ממרים:
״מרים, אחותנו היחידה מבין חמישה אחים, נשארנו שלושה ואת המאחדת בין כל המשפחה, דאגת לכולם, לנשים, לנכדים ולנכדות, מי כמוך ידע כל מה שקורה לנו, עד לנכדינו ונכדותינו, דאגת מעומק ליבך ולא נתת לאירוע משפחתי לחמוק מאתנו.
"בכל הארץ נסענו ביחד בזכותך, כעת תחסרי לנו. נקווה שהחור הגדול שנפער יתמלא לאט-לאט על-ידי שנזכור אותך ונכבד את זכרך. אחותנו היקרה, תנוחי על משכבך בשלום ותלמדי זכות על כל המשפחה, אמן״. האחים: מאיר, מכלוף וניסים
״דודה מרים היקרה שלנו, איך אפשר לעכל שאת כבר לא אתנו? איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר? מאז שנולדנו את חלק בלתי נפרד מאתנו, חלק נכבד מאתנו. אנו רוצים להודות לקדוש ברוך הוא שנפלה בחלקנו הזכות שתהיי דודה שלנו, ועוד איזה דודה, מאז שהיינו קטנים אהבת אותנו כמו את הילדים שלך.
"תמיד דאגת לנו וכשאיבדנו את הורינו היית לנו כאמא ותמיד שאלת לשלומנו, באת אלינו ועשית כל-כך הרבה בשבילנו. לא נשכח את כל מה שעשית בשבילנו ושמחים שלפחות זכינו להיות אתך בחודשים האחרונים של החיים שלך.
"לא נשכח אותך לעולם ובטוחים שאת שם למעלה עם חלק נכבד מהמשפחה. נוחי בשלום על משכבך, אוהבים ומוקירים״. האחיינים: חני, איציק ומיכאל, לטם ואריאל
"חברתי ואחותי מרים היקרה, היית חלק ממשפחתנו. הלב מסרב להאמין שלא נראה אותך בנוף היבנאי, היית מרים טהור של כולם, תמיד בירכת לשלום כל מי שניקרה בדרכך, ילד או מבוגר, ללא יוצא מן הכלל. היית לי כאחות, דאגת עזרת ותמכת בימים טובים ובימים קשים.
"בעלת לב ענק, נתינה אין סופית ואהבת הזולת. גידלת בנות לתפארת עם חינוך וערכים. מרים יקירתי, היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאת ראויה לו. חברתי החיים ממשיכים, אך תמיד יהיה לי לפני ואחרי, וכל בילוי יהיה לוקה בחסר. יקירתי נוחי על משכבך בשלום". אנט בוזגלו
"מרים היקרה. לא ייאמן איך נפרדת מכל האנשים שמכירים ומוקירים אותך. השארת את יבנה המומה. מאוד-מאוד קשה לדבר עלייך בלשון עבר.
"מרים האהובה, שבכל אירוע שמח או עצוב נרתמת לבוא ולעזור. תמיד התעניינת בשלומם של כולם, מגדול ועד קטן. לא שכחת יומולדת של אף אחד. לכל אירוע הגעת גם אם היית קצת חולה והיה לך קשה, היה חשוב לך לכבד את כל מי שכיבד והזמין אותך. בכל חג ושבת לא שכחת אף אחד, התקשרת לכל אחד ואחד לאחל חג שמח ושבת שלום. לבנותייך היית אמא למופת וסבתא גאה לנכדייך.
"השארת בלב של כולם חור גדול וזיכרונות מתוקים. נזכור אותך תמיד .ת.נ.צ.ב.ה". מורן שלום
"מרים, השבוע נטמנת באדמה, 'כי מעפר באת ואל עפר תשוב'. בהלוויה שלך היה קשה להאמין... בהתראה של שעתיים...שעתיים לפני כניסת שבת כולם היו שם...כולם. בשבוע הזה ראינו בכמה ידיים הוטמן מפתח אישיותך.
"הבית היה מלא ללא הפסקה, במשפחה, חברים, חברות, מכרים. היה מלא בכל יבנה וחכמיה, ותיקיה ואוהבייך, דתיים, חילוניים, נשים, גברים, זקנות, וצעירים כמו שאת אוהבת, מרים. אנשים נכנסו ללא הפסקה...הביאו אוכל, עוגות, ואת הלב שלהם. צחקו, התפללו, הזכירו וגם בכו...בכו עלייך וגם על עצמם. כי את היית כמו אמא, כמו סבתא, חברה טובה, אחות ודודה לכולם ובעיקר לבנותיך ונכדייך שהיו האושר של חייך.
"תמיד אמרת - אין כמו בנות! ואני מסכימה איתך. מרים - האישה והאגדה אין מי ששומע את שמך ולא מחייך, ולא נזכר בברכה שבירכת - שבת שלום או יום הולדת, חג שמח או מזל טוב בשמחות. אין כמוך מי שזכרה כל אחד וכל אחת. להתקשר, לשלוח הודעה בוואטסאפ, להוסיף תמונה, להצטלם, לחיות את החיים למרות הקשיים, לשמוח, להודות על הטוב להאמין, להתפלל, לאהוב ולהגיד את זה כל הזמן לכל אחד ולכל אחת.
"היית עמוד התווך של המשפחה, נוחי על משכבך בשלום אנחנו זוכרים, ואוהבים". לימור טהר טפר וכל המשפחה
