פרשת השבוע: 'ויצא' - קריירה זמנית או מפעל ניצחי

אך בפרשיות השבוע אנו קוראים על אבות העם היהודי שהקימו מפעל חיים שממשיך לשגשג עד היום הזה. העם היהודי הוא עם שנולד ממשפחה, בניגוד לאומות אחרות שהוקמו על-ידי גנרלים, מדינאים או פילוסופים שסחפו המונים אחריהם - אך באותה מהירות שעלו, כך גם נעלמו.

משפחה שגדלה לאיטה ולא מפסיקה לפרוח. וגם אם בדרכה יש מכשולים, היא משמרת את התא ואף ממשיכה לפרוח.

בפרשיות הללו אנו לומדים על סוד ההצלחה וכיצד לשמר מפעל חיים ולהיות אנשי משפחה טובים.

אחת הדיברות המופיעות בעשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל בסיני היא מצוות כיבוד הורים - והיכן מופיעה מצוות כיבוד הילדים? אמנם אנו לא רואים בראש חוצות את הציווי על כיבוד הילדים, אך הטבע חזק יותר מהציווי, להורים יש יחס חזק של רחמים על ילדיהם.

בשבוע שעבר קראנו על הרצון של יצחק לברך דווקא את עשיו בנו, למרות שלא הלך בדיוק בדרך שאביו רצה. יצחק ראה את עשיו כבנו ולכן חיפש כל דרך להכניס אותו למסלול, חיפש בכל דרך לגלות את הטוב הפנימי הטמון בו. יצחק היה חופר בארות. כשאנו מביטים אל מרחבי המדבר אנו רואים נחשים, עקרבים וקוצים, אך כשאנו מפנים אותם ביחד עם האדמה היבשה אנו מגלים את האוצר הטמון בבטן האדמה, את הזהב, היהלומים, הנפט והגז הנמצאים בה. יצחק ידע להביט אל תוך בנו ולראות את הטוב, אך לא הצליח להוציא את הטוב החוצה ועשיו נשאר עשיו.

רחמי אב על בנו גורמים לאב לחפש ולראות את הטוב הטמון בבן, ופעמים רבות היחס החיובי לבן המאתגר את הוריו בהתנהגות לא חיובית גורם לשינוי חיובי בהתנהגותו, גורם לו רצון לאמת את דברי האב ולהוציא את הטוב הצפון בו.

גם עשיו גמל טובה לאביו, כאשר למרות היותו אדם שבמחי יד היה לוחץ על ההדק ולהרוג, למרות שהיה לו כעס רב על אחיו יעקב שגזל ממנו את הבכורה - הוא נמנע מלהתנקם וחיכה עד שאביו ילך מהעולם, כדי לא לגרום לו צער.

השבוע, בפרשת 'ויצא', מספרת לנו התורה על משפחתו של יעקב. בשונה מאבותיו יצא יעקב מבאר-שבע, מכותלי הישיבה, ממקום שמסמל את השלום. באר-שבע נקראה על שם השלום שנוצר בין אבימלך ליצחק על-ידי השבועה. יעקב הולך לבנות את משפחתו בחרן - מקום רחוק מהמוסר ומהשלום. הוא מקים דווקא שם, חרף כל הקשיים, משפחה לתפארת - ובניגוד לאברהם ויצחק - כל ילדיו של יעקב צעדו בדרכו.

הלוחם הגדול נגדו היה חותנו. לבן ניסה להתעמת עם יעקב על חינוך ילדיו. הוא טען כלפי יעקב: "הבנים בניי והבנות והצאן צאני" - החינוך והפרנסה נתונים לי. בניגוד ליעקב שרצה לגדל את ילדיו בהתאם לרצון ה', לבן טען שרצונו של יעקב שייך לעולם הישן. לדעתו צריך לתת לילדים 'לימודי ליבה', להכניס לבית כלים מודרניים של העולם,  וגם את העסקים צריך להתאים למקום ולתקופה על-מנת לנהל עסק מוצלח. היום, אי-אפשר לעמוד בתנאי המסחר של התורה, בהם אסור לרמות, אסור להשיג גבול. לדעת לבן ניהול מסוג זה נידון לכישלון.

כל ימיו בחרן ראה יעקב בחינוך הילדים אתגר מספר אחד, כי הוא בונה את דור העתיד. ולכן המדרש מבאר את אמירתו של יעקב בצאתו לחרן: "ותידר שנתי מעליי" - הוא נמנע מלישון בלילות בזמן ששהה בחרן, כדי לדאוג לחינוך ילדיו בדרך אבותיו אברהם ויצחק, ודאג לניהול עסקיו ביושר.

אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, ראו בחינוך אתגר מספר אחד, וגם במקומות הקשים והמורכבים כמו חרן הצליחו לבנות משפחה השומרת על נצחיותה בזכות ה'דבק' שניתן לה על ידי ה': ערכי התורה והמצוות.

עם הצלחות לא מתווכחים. בואו ונמשיך את דרך האבות בחינוך לערכי עם ישראל, ונשמור על עם מאוחד ומלוכד.