שבוע בארץ המגף

מה פתאום איטליה בחורף?

כן, קר וגשום ואפילו מושלג בחורף באירופה וגם בצפון איטליה. ובכל זאת, יצאנו לשם. כי הקרנבלים הססגוניים ביותר מתקיימים בפברואר החורפי באיטליה הצפונית. שנים ייחלנו להיות שם, והפעם, בחורף 2013, זה הסתייע. שבעה ימים של קרנבלים וטיולי חורף. ומה שחווינו שם זה ממש פורים אחד גדול שנמשך מספר ימים, עוד לפני פורים שלנו בישראל. התארגנו עם איסתא בהדרכתה המעולה של אתי בקרמן ויצאנו למסע.

פסטיבל הניוקי בורונה 

החגיגה הראשונה שלנו הייתה בורונה, עירם של רומיאו ויוליה על פי שייקספיר. לאחר ביקור בחצר ביתה של יוליה ומבט לחלונה, פסלה ושער הברזל עם המנעולים הסגורים לזיווגים מיוחלים, השקפנו מבחוץ גם על הקולוסאום הרומי המושלם של ורונה. לא פסחנו על השכונה היהודית וביקור בבית הכנסת העתיק היפה מבחוץ ומבפנים.

ואז החל המצעד הגדול עם תהלוכה שבראשה "מלך הטיפשים" שנקרא "מלך הניוקי" על שם המאכל שהוליד את הקרנבל בעיר. ניוקי לא הצלחנו לאכול, אבל ראינו גם ראינו המון דמויות מחופשות עם מסכות ותלבושות מרהיבות, רקדנים ולהקות עם מוסיקה והרבה פתיתי נייר המושלכים מכולם על כולם. כך גם רוכבי אופניים עתיקים וטרקטורים הגוררים פלטפורמות ועליהן בובות, כשהכל חוגגים עם תלבושות ייחודיות.

קרנבל המסכות בוונציה

עוד לא התאוששנו מפסטיבל הניוקי, וכבר ביום השני הסתערנו על ונציה. העיר המיוחדת הזו הבנויה על מים ומשמשת מרכז לאירועים בינלאומיים רבים. הפעם מתקיים בה עתה קרנבל המסכות המפורסם.

גם מי שביקר קודם בוונציה והתענג על אתריה המפורסמים, לא יכול שלא להתענג עליה שוב. התעלות, גשר הריאלטו, הגטו היהודי, הארמונות, הגונדולות וככר סאן מרקו. כבר בהגיענו, מולנו מאפרים ומאפרות הצובעים את פני המקומיים והתיירים בציורים שונים. היתר רוכשים מסכות ומשתתפים בחגיגה הגדולה.

הצפיפות באתרי הקרנבל גדולה מאוד עד כדי דוחק פיזי ממש, שסדרנים ושוטרים נאלצים לעשות סדר ולנתב את הצועדים הדחוקים ברחובות הצרים ובסמטאות העתיקות. דומה, שהונציאנים, ואולי גם איטלקים אחרים, מרשים לעצמם תחפושות ומסכות ססגוניות ומדהימות והכל מצלמים ומצלמים.

הדמויות ברובן הן תלבושות פאר של בני אצולה, דוכסים ונסיכות, אך גם דמויות אחרות שונות ומשונות. אחרי הצהריים נערכת בכיכר סאן מרקו, המעוטרת בבניינים ופסלים נהדרים, תחרות תחפושות על במה ענקית עם מנחים מחופשים המזמינים את לובשי התחפושות עם מוסיקה והופעות. והכל, הכל גדול, המוני, צבעוני, תוסס ומדהים ועם מוסיקה, הרבה מוסיקה.

העיירה בורגטו וגם מנטובה

ביום השלישי ערכנו "הפסקה" מהקרנבלים וביקרנו בעיירה איטלקית טיפוסית מקסימה, בורגטו, היושבת על יובלי נהר המינצ'ו. בתיה מוקפים זרימות מים מכאן ומשם, ואפילו בתי הקפה שלה, שם מוגשת צ'וקלטה חמה, גם יין חם ומיוחד.

עתיקותיה שובות לב גם כן וקשה לעזוב אותה, אך נפרדנו ממנה לטובת העיר מנטובה, עיר עתיקה המוקפת באגמים ובתוכה ככרות ומדרחובים ואפילו קתדרלה שבה, כך מאמינים, אדמה הספוגה בדמו של ישוע משיחם.

טורינו ופסטיבל התפוזים באיבראה

שלג לבן ומקסים הקביל את פנינו בבוקר היום הרביעי הקר, וממש היה תענוג לצפות ולהשתלב במרחבים המושלגים. לאחר ביקור בטורינו, עיר המכוניות והכדורגל, אנו מסיירים בכיכרותיה ומבניה הארכיטקטוניים המרהיבים, ולאחר זאת מגיעים לעיירה איבראה.

כאן מתקיים קרנבל מיוחד ומוזר במינו: סוסים אציליים ומקושטים גוררים עגלות-פלטפורמות צבעוניות שעליהן עשרות צעירים לבושים מדים צבעוניים וחבושים בקסדות המשליכים תפוזים על קבוצות צעירים אחרות שמתחתיהם, ואלו גם כן משליכים תפוזים על אלו שבעגלות למעלה. הולכי הרגל והתיירים שלא רוצים לחטוף תפוז בראש, חובשים כובע אדום, מוגנים על ידי רשתות ענק ומשתאים לנוכח המשחק המוזר הזה הנערך על פי כללים ברורים, גם תחת גשם בלתי פוסק.

במקביל עוברת לה תהלוכה מיוחדת ברחובות עם צועדים בתלבושות מיוחדות, גם נפוליאוניות, כשבראשם דמות הגביר ודמות בת הטוחן המגלמים סיפור אגדה עתיק בעיירה זו. גם פה שותים הרבה "ברולה" היין האדום והחם, וכך מחממים את הגוף ואת האווירה.

בית הכנסת בקזאלה ופסטיבל הבובות בוירג'יו

אנו ממשיכים את היום החמישי, אשר מגיש לנו עוד חוויות מיוחדות. בתחילה אנו מבקרים בבית כנסת עתיק ומקסים בעיירה קזאלה מונפרטו, שם סוקרת באוזננו את ההיסטוריה המיוחדת של המקום והקהילה קשישה יהודיה, אחת משבעה יהודים בלבד שנותרו בעיירה מתוך קהילה גדולה ותוססת שהתקיימה כאן שנים רבות. במבנה בית הכנסת מוזיאון יהודי מקורי וכן תערוכת חנוכיות ייחודיות ויצירתיות.

ומכאן לוירג'יו. זו עיירת קיט שעל חוף הים הליגורי, שם אנו חוזים בקרנבל הבובות האדיר שכמוהו לא ראינו מעולם. תהלוכה ארוכה של בובות ענק בנושאים שונים הנישאות על פלטפורמות ענקיות הנגררות על ידי טרקטורים, ועליהן עשרות רבות של רקדנים וזמרים, גם לפניהן ואחריהן, והכל בתלבושות צבעוניות שונות ומגוונות.

גובה הבובות מגיע לכדי ארבע וחמש קומות של בניין. גם המקומיים, הם וילדיהם, לובשים תחפושות ומשתלבים בחגיגות הססגוניות, והכל בסדר מופתי ומאורגן ללא שום תקלות ובעיות. אכן, עדלאידע אדיר בקנה מידה שלא נראה בישראל.

וגם פיזה ופירנצה 

ומכיוון שזה לא כל כך רחוק, אז למה לא לבקר שוב בפיזה ופירנצה? אי אפשר שלא להתפעם בפיזה מהמגדל הנטוי, מבית הטבילה העגול ומהקתדרלה היפהפייה, כשבין המבנים המרהיבים הללו מדשאות ירוקות ונעימות לעין.

פירנצה שעל נהר הארנו גם היא מדהימה בקתדרלת הדאומו הענקית עם השיש בצבעים שונים וכיפתה הענקית, גם מגדל הפעמונים ובית הטבילה עם דלתות שערי גן העדן בהן תבליטים מאירועים בתנ"ך.

את פסל דוד ראינו בחיקוי שלו (המקור במבנה "האקדמיה" מצריך תור ארוך ותשלום נכבד). הערב יורד ואנו מעפילים לתצפית פנוראמית מדהימה על שם מיכאל אנג'לו הצופה על פירנצה המוארת והנוצצת בלילה.

והקינוח: מילנו

את היום האחרון והשביעי קינחנו בבירת האופנה האיטלקית מילנו, שתמיד ייחלתי לבקר בה, במיוחד בהשראת בתי איילת שהינה מעצבת אופנה. ההלם הראשוני מיד עם הגיענו לעיר היא הקתדרלה הגותית היפהפייה והעצומה המדהימה בעיצובה המיוחד, גם מבחוץ וגם מבפנים.

סיירנו גם במבצר הסטורצה העתיק עם חצרותיו הסגורות וכן צפינו באופרה לה-סקלה. ואי אפשר בלי גלריה עמנואל המקושתת בגגה, רצפתה שיש פסיפס ייחודי ובה חנויות אופנה יוקרתיות עם כל המותגים המפורסמים. קינחנו בקפה וצ'וקולוטה חמה, והבטחנו לעצמנו לשוב ולבקר באתריה הנוספים של מילנו.

אכן, רק שבעה ימים והמון חוויות ייחודיות של מקבץ קרנבלים בלתי נשכחים, וכבר שבים לישראל, לפורים שלנו, הצנוע יותר בתהלוכותיו ותחפושותיו אך לא שמח פחות.