החלום שלי? להטיס מטוס



אבא שלו היה נהג המונית הראשון ביבנה * בצבא שירת כנהג בוס של קצין הנדסה ראשי וכשהשתחרר עבד כנהג משאית חול * היום יש לו מעצמת הסעות הקרויה על שמו * ראיון נדיר עם מוני סיטון על הגעגועים לאבא, ההתנדבות במשטרת התנועה, האישה שיילד לפני 40 שנה והילדים שעובדים איתו באותו משרד

מורן סקיטל
צילומים: דוד מטודי

משרדיה של חברת "מוני סיטון" ממוקמים ביציאה הדרומית של העיר, בבניין ישן, בקומה השנייה. אלו, אגב, עתידים לעבור לאזור התעשייה הצפוני בעיר. "יש לי חשיבות גדולה ליבנה, פה גדלתי והנשמה שלי נמצאת פה", מדגיש מוני סיטון, הבעלים הכל יכול. מוני סיטון. כל הילדים עובדים בחברה

הוא כבר בן 61. כשאני נכנסת למשרדו, הוא מקבל את פניי בחיוך ובשלוות הנפש המאפיינת אותו. משרדו מחולק לשניים. מימין שולחן עבודה ועליו המחשב שמשדר ללא הפסקה את כל מה שקורה בשאר המשרדים. משמאל נמצא החלק היותר רגוע ומנותק מהעבודה, כורסאות מפנקות ושלל תמונות של מוני ומשפחתו הנישאות על הקירות.

בחלק הימני ובו הכניסה למשרד תלויה תמונה מצוירת מרשימה של אביו המנוח יצחק (ז'קי) סיטון, כשלצידה ניצבת ארונית מזכוכית ובתוכה אוסף שלם של מכוניות צבעוניות ומגוונות.

"יש לי משהו כמו 200 מכוניות מכל הסוגים", הוא מספר בגאווה, "פעם קניתי מכונית בארצות הברית ומאז אני תמיד קונה כשאני או כשהבנים שלי נוסעים לחו"ל. רוב האוסף לא מהארץ. אני מאוד אוהב מכוניות, האוסף הזה הוא הבייבי שלי". אוסף המכוניות במשרד

מוני סיטון הוא כאמור האיש שעומד מאחורי מעצמת ההסעות "מוני סיטון", כמייסדה ומנהלה. חברת ההסעות של מוני פועלת בכל הארץ, יש לה את האוטובוסים הכי משוכללים וכמות רבה של נהגים ואנשי צוות שמתפעלים ומובילים את החברה.

הוא נשוי לרותי, אב לארבעה ילדים וסבא. הוא תושב העיר עוד כשהייתה כפר קטן בינואר 1957, אז עלה עם משפחתו מקהיר כילד בן 7.

"אבא שלי התחיל עם ההסעות. הוא היה נהג אוטובוס במצרים. כשעלינו לארץ הוא עבד ב'אגד', אבל אחרי שנתיים פיטרו אותו ואמרו לו שבגלל שהוא עבר את גיל 30 הוא כבר לא יכול להיות יותר חבר אגד. אבא שלי לא ויתר וקנה מונית, הוא היה נהג המונית הראשון ביבנה", משתף מוני.

מתי התחיל החיבור שלך להגה?

"בצבא שירתי בחיל השריון, נפצעתי ואז הייתי נהג בוס של קצין הנדסה ראשי. אחרי הצבא עבדתי חצי שנה כנהג על משאית חול ובכלל לא חשבתי להצטרף למונית עם אבא".

למה לא?

"אבא שלי היה גם נהג, גם אמבולנס, גם פסיכולוג, הכל. הוא נתן שירות מלא לכל התושבים. ראיתי איזה חיים היו לו ולאמא שלי. אם הוא היה קובע איתה לצאת בשמונה בערב לחתונה, הוא היה יכול לבוא ב-10 בערב אם אנשים היו צריכים נסיעות".

מה בכל זאת שינה את דעתך?

"הצטרפתי אליו רק כדי להקל עליו".

משפחה על גלגלים

החיבור של מוני לאביו ז'קי ז"ל הוא עצום. "אני מאוד קשור אליו. מילדות הייתי תמיד נוסע איתו באוטובוס ובמונית", נזכר מוני בגעגועים. יצחק ז'קי סיטון. מתגעגע לאבא

אביו נפטר לפני כשנתיים וחצי ותמונתו כאמור תלויה בגדול במשרד, לנגד עיניו. "הוא מאוד חסר לי, הוא תמיד היה זה שמדריך אותי ומייעץ לי. כולם אומרים לי שאנחנו מאוד דומים באופי, לקחתי ממנו את כל התכונות".

כשמביטים בתמונה של אביו, מיד מבחינים בדמיון החזותי בין השניים. בנוסף, אי אפשר לפספס את הכיוון הדומה בעסקים. "אני והאחים שלי קנינו מוניות והצטרפנו לאבא, היינו ממש משפחה על גלגלים. בהתחלה עבדנו מהבית, אמא שלי הייתה הסדרנית והיה לנו מכשיר קשר בבית. בשנת 73' פתחנו עם אבא תחנת מוניות, עד שנת 92' עבדתי איתו ואז התפצלנו ופתחתי את החברה". 

למה בחרת להתפצל לדרך משלך?

"בחרתי להתמקד בהיסעים יותר מאשר במוניות. התחלתי מטרנזיט אחת ולאט לאט עם הזמן גדל צי הרכב של החברה".

מה הכי זכור לך מתקופתך על המונית?

"בשנת 74' בשעות הבוקר מישהו נפנף לי וצעק לי 'דחוף' בצומת רחובות, עצרתי והוא אמר לי שאני אקח דחוף את אשתו כי היא צריכה ללדת. לא הספקתי לנסוע וכבר בפסי הרכבת היא ילדה. אני בעצם יילדתי אותה ואחר כך לקחתי אותה לבית חולים קפלן".

שמרת איתם על קשר?

"היה קצת קשר אחרי המקרה, אבל כבר עברו כמעט 40 שנה מאז. היום אין לי מושג מה קורה איתם ועם הילד".

כל הילדים שלך הם חלק מהחברה.

"כן, זה עסק משפחתי. כל הילדים שלי נכנסו לעסק כי הם אוהבים את זה ומשקיעים את הנשמה שלהם בעבודה. לכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יש בן אחד בתפעול, השני בלוגיסטיקה והבת בהנהלת חשבונות". לפני 20 שנה עבר ממוניות לאוטובוסים

במשרד אתה יותר אבא או יותר הבוס?

"שאלה טובה", הוא צוחק ומשיב, "אני קודם כל חבר שלהם. הם מכבדים כל מה שאני אומר ובגלל זה אנחנו מצליחים לעבוד יחד, קשה למצוא משפחות שלמות שעובדות ככה". 

בבית יש הפרדה?

"בטח. במשרד אנחנו בישיבות ובפגישות כמה שצריך, אבל אנחנו לא מכניסים את העבודה הביתה. בשבילי המשפחה שלי היא בראש ובראשונה. בחגים ובחופשות אנחנו תמיד ביחד".

איך מתנהל סדר היום שלך?

"אני קם כל בוקר בשעה 6:30, שומע חדשות וקורא עיתון. אני משתדל לעשות ספורט שלוש-ארבע פעמים בשבוע. אחר כך אני מגיע כמה שעות למשרד ואז הולך הביתה לאכול צהריים. בערב אני משתדל להיות עם הנכדים כמה שאפשר".

להיות צעיר לנצח

מוני סיטון הוא דמות מוכרת בעיר, אך מצד שני מקפיד לשמור על פרטיותו והוא אינו נוהג להתראיין. גם הראיון הזה לא בא לו בקלות. לא רבים יודעים כי מעבר לחזות הנעימה, המחויכת ולעתים מבוישת, עומד איש שמקפיד להתנדב במשטרת התנועה ואף לתרום מכספו לעמותות שונות. חולם להיות טייס

"אני מתנדב במשטרת התנועה באזור השפלה", הוא בורר מילותיו בקפידה, "אני מגיע פעמיים בחודש למשמרות מלאות של שמונה שעות. אני גם מקבל שם הדרכות על נהיגה בטוחה ומעביר את זה לנהגים שלי".

כשאני שואלת אותו על התרומות שלו לקהילה, הוא בוחר שלא להגיב ומדגיש שמדובר במתן בסתר ולכן "לא צריך לדבר על זה".

במשטרה, אתה מהמתנדבים שמחלקים דוחות?

"אני המזהיר הלאומי, אבל אני לא נותן דוחות. אני עושה את זה כדי לשבור שגרה. בנוסף, תרבות הנהיגה היום שונה ממה שאני הכרתי. אני רוצה שתהיה לנהגים נסיעה בטוחה".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"אני בנאדם שלא אוהב לבלוט", הוא עונה במבוכה. "אני חבר טוב, משתדל לעזור איפה שאפשר ומשתדל להיות קשוב לאנשים ולנהגים שלי. אני כמו אבא לעובדים שלי, הדלת שלי פתוחה והם מספרים לי גם על בעיות שלהם בבית. אני מאוד אוהב אנשים סביבי".

יש לך תחביבים חדשים?

"לאחרונה התחלתי לאהוב לראות משחקי כדורסל, אבל אני לא אוהד קבוצה מסוימת".

איזו מוסיקה אתה אוהב לשמוע?

"יוונית וערבית בעיקר. כשיש הופעות אני מאוד אוהב ללכת".

מה היעד הבא שאתה שואף אליו?

"ליהנות מהחיים ולהטיס מטוס, תמיד רציתי להיות טייס".

מה התקווה הגדולה שלך?

"להישאר צעיר לנצח". 

המונית הראשונה ביבנה

יצחק סיטון נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1926. בתום לימודיו בבית הספר, הוא עבר קורס נהיגה ולאחר מכן שימש כנהג אוטובוס שהסיע ילדים יהודיים לבית ספר.

יצחק זקי סיטון ז"ל

בהיותו בן 30, ב-16 בינואר 1957, עלה יצחק עם משפחתו לארץ והתיישב ביבנה. משפחת סיטון התגוררה אז בצריף ויצחק עבד בעבודות מזדמנות לפרנסת המשפחה. כשקיבל יצחק את רישיון הנהיגה הישראלי, החל לעבוד כנהג אוטובוס ב"אגד".

כעבור כשנתיים, יצחק רכש לעצמו מונית והיה נהג המונית הראשון ביבנה. המונית שלו זכתה לכינוי "האמבולנס של יבנה", מכיוון שהוא שירת את כל הציבור ואף הסיע חולים לבית החולים.  היו מקרים בהם נאלץ לסייע לנשים ללדת במונית. עם הזמן כל ילדיו הצטרפו אליו ורכשו מונית. יחד הם פתחו תחנת מוניות בעיר. בשנת 1991 יצחק פרש לגמלאות, ובמרץ 2011 נפטר בשיבה טובה.


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה