לגעת בשמיים

סגן ב' מיבנה סיים השבוע בהצלחה קורס טיס, מחזור 166, במגמת נווט קרב. אתמול (חמישי) התקיים טקס "מסדר כנפיים" של המחזור. 

סגן ב' גדל והתחנך בעיר כבן ל"משפחת חיל האוויר". אביו שירת עד לפני כחמש שנים כטייס מן המניין בחיל האוויר, אמו הייתה מדריכת סימולטור בחיל ושם הוריו בעצם הכירו. שני אחיו הגדולים משרתים גם הם בחיל האוויר. מן הסתם היה זה טבעי כי גם דרכו של ב' ברורה וסלולה לחיל.

"אבל אצלי זה היה בדיוק הפוך", הורס סגן ב' את התזה שלנו. "תמיד כיוונתי לא להגיע לחיל האוויר. בגלל שכל המשפחה שלי הייתה שם וכולם אמרו לי שאני אהיה טייס כמו אבא שלי. אמרתי דווקא לא, בלי סיבה מספיק טובה. רציתי לעשות שירות אחר, לעשות חידוש, אבל לא הלך לי", הוא צוחק.

ב' הלך למיונים וליום סיירות של יחידות קרביות אחרות, כשבמקביל קיבל זימון לקורס טיס. כאשר הבין כי יגיע לסיירות בהן חפץ, החליט לנסות ולקחת את ההזדמנות לטיס. "התחלתי את הקורס שמחולק לשבע מגמות טיסה. במיונים עברתי ממגמת טייסי קרב לטייסי מסוקים, ומשם עברתי למגמת נווטי קרב", מסביר ב' את הגעתו דווקא לניווט.

מגיל צעיר עסקת באמניות לחימה. לא חשבת לפנות לשירות יותר פיזי?

"מכיתה א' ועד לפני הגיוס למדתי קראטה, אבל לא חשבתי על זה. מה שכן, לקחתי משם את המשמעת. המדריך בקראטה תמיד דחף אותנו ללמוד ולהפיק כמה שאנחנו יכולים משמעת ומוסר עבודה". 

כשהאגו מתערער

קורס טיס נמשך שלוש שנים אינטנסיביות. על מה נאלצת לוותר?

"מכורח הנסיבות היה לי פחות זמן עם חברים ועם המשפחה. בשנה הראשונה יש ניתוק מהחיים בחוץ, אתה בעיקר בקורס. מצד שני, אני חושב שכדי להצליח זה חייב להיות ככה".

במבט לאחור, הוויתור הגדול היה שווה את זה?

"ברור, אין לי בכלל ספק. עכשיו הכל מתגמד ויש לי זמן להשלים פערים".

איך התמודדת עם הדרישות הנוקשות והאימונים המפרכים?

"הדרך שלי לעבור את הקורס הייתה לא להסתכל על המטרה הסופית, אלא יום יום, שעה שעה. אם הייתי מסתכל על כל שלוש השנים של הקורס, זה היה נראה לי בלתי אפשרי. כשמפרקים לגורמים ומסתכלים כל יום על פרויקט של אותו יום, קל יותר לעשות את זה".

איזה רגע זכור לך כנקודת שבירה בקורס?

"במבחנים שהיו שנה אחרי תחילת הקורס, בחלוקה למגמות. אתה עובר את כל השלבים הראשונים ופתאום מגיע לשלב שאומרים לך 'לא' למגמת טיס. אחרי שעשית סדרה של עשר טיסות על מטוס הדרכה, מעבירים אותך למגמה אחרת.

"זה מערער לך קצת את האגו, זה היה קשה, אבל הייתי חייב להמשיך ועשיתי מה שהיה צריך. היום אני מאוד מרוצה ממה שאני עושה, נווט קרב הוא מקצוע מדהים".

מה חיזק אותך ברגעים הקשים?

"כשאתה מבין שהתגייסת לצבא במטרה לתרום ושיש לי זכות ענקית להיות במסגרת הזאת. חינכו אותנו תמיד להמשיך ולהסתכל על האתגר הבא והייתי חייב להוכיח לעצמי שאני יכול".

במהלך הקורס, הייתה לך הזדמנות לטפח זוגיות?

"האמת שזה היה חלק מהוויתורים", הוא נעצר ומתקן את עצמו: "בעצם זו לא סיבה מספיק טובה", ב' צוחק. "לי ספציפית לא הייתה זוגיות, אבל היו כאלה שכן הייתה להם".

מה הדבר הראשון שעשית בכל פעם שיצאת הביתה?

"לתת חיבוק ענק לאמא ואז לצאת ליפו לאכול חומוס עם חברים".

הכי צעיר בטייסת

נווט קרב הוא איש צוות במטוס קרב דו מושבי. הנווט איננו הטייס שמטיס את המטוס. תפקידו של הנווט השתנה לעומת שנים עברו, על אף שהגדרתו נשארה כבעבר. אם בזמנו תפקידו של נווט קרב היה רק לנווט, היום עם מערכת ניווט אלקטרונית תפקידו של הנווט מתפרס על תפקידים נוספים ומלאי אחריות, כמו הפעלת מערכות חימוש. 

חשיבות תפקידם של הנווטים עלתה עם השנים, כמו גם מספרם והימצאותם בטייסות קרב. עם העלייה בדרישות מנווטי קרב, עלה גם הצורך בהכשרה מקצועית, וכיום מגמת נווטי קרב היא ההכשרה השנייה באורכה מבין מקצועות צוות האוויר.

בתום שלוש שנים של הכשרה, הבוגרים מקבלים דרגת סגן ויוצאים עם תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון. סגן ב' הוציא תואר ראשון בניהול מערכות מידע.

להיות הסטודנט הכי צעיר באוניברסיטה, זה יתרון או חסרון?

"אני לוקח את הכל כיתרון. זה פלוס ענק לעשות תואר בגיל כזה צעיר, זו מתנה אדירה שמעניק הקורס, כרטיס כניסה לחיי האזרחות. זה היה מדהים להיות באוניברסיטה כחייל על מדים, זה שילוב מעניין ושובר שגרה".

איך ההרגשה להיות אחרי?

"מדהים. זו באמת תחושה מטורפת ולא נתפשת. צריך ליהנות מזה מהר, כי מצד אחד אתה הכי בוגר וכל מי שעדיין בקורס מסתכל עליך כבוגר, מצד שני מהר מאוד אתה הופך להיות הכי צעיר בטייסת".

תמיד האמנת שתגיע לסוף?

"ממש לא. בשנה הראשונה לא האמנתי שמחזיקים אותי פה, כל הזמן חשבתי שאני הולך הביתה ותמיד הופתעתי לגלות שאני ממשיך ועובר הלאה. אני מאוד שמח שזה הסתדר ככה".

מה הכי מרגש אותך בתפקיד נווט קרב?

"אני חושב שזה הכוח האסטרטגי הכי חשוב, זה חוד החנית ותפקיד מאוד משמעותי. עדיין לא זכיתי לעשות כלום, אבל אני מאמין שזו הולכת להיות זכות מטורפת. זה תפקיד עם המון אתגרים ואני מת על אתגרים. להיות בעוד שנה בן 22 ועם כזאת אחריות, זו זכות. יש המון אחריות על הכתפיים, אבל זו דרישה ומתנה כאחד".

וצעיר בן 22 יכול לעמוד בכזאת אחריות?

"אני בטוח שכן. במשך שלוש שנים יש הכשרה מכל הכיוונים ונכנסים איתנו לדקויות הכי קטנות. הקורס שעברנו נורא מבגר ומחנך למקום הזה, אתה מגיע יותר בשל".

רון ארד היה גם כן נווט כשנפל בשבי. זה אי פעם העלה בך חששות?

"האמת שלא, אני כל כך בטוח ומאמין במה שאני עושה. אנחנו כן מדברים על הסיכונים ומתייחסים לזה, אבל אני לא חי אותם. אני מעדיף להתמקצע במה שאני עושה ולא להתעסק בחששות". 

טיפים מאבא

לסגן ב' יש תחביבים מיוחדים ודי מנוגדים. מצד אחד הוא אוהב מחשבים, מעיצוב גרפי ועד תכנות; ומצד שני הוא מאוד אוהב ספורט אקסטרים: סקייטבורד וסנובורד. "אני מנסה לדחוף את התחביבים שלי כמה שאני יכול ביום שבת. מן הסתם, חלק גדול מהם כבר השתפשף לאורך הדרך, אבל אני עוד אחזור לעסוק בהם".

מי המודל לחיקוי עבורך?

"המדריך שלי לקראטה. למדתי ממנו המון על איך להאמין בעצמך ולתת מעצמך, למדתי ממנו את עניין המקצועניות שהיה כל כך בולט בתחום הקראטה, והיום זה כל כך נכון בתחום הטיסה. הירידה לפרטים והפרפקציוניזם. אני ממשיך להשתמש בהם גם באוויר. הוא בנאדם מדהים ועד היום אנחנו בקשר, הוא גם הגיע למסדר הכנפיים".

אביו של סגן ב', שכיום עוסק כטייס מסחרי, לאחר ששירת שנים רבות בקבע ובמילואים כטייס בחיל האוויר, הוא עוד מודל לחיקוי עבור ב'. "לקח לי הרבה זמן להבין מה אבא עושה, כי כל השנים הייתי אנטי. אחרי שהבנתי, רציתי רק להידמות לו. למדתי ממנו הרבה והוא נתן לי טיפים לאורך כל הדרך", משתף ב' ומדגיש כי אביו היה לצידו, אך בכל עת נתן לו לעשות את הבחירות בעצמו. "אני זוכר שבגיל ארבע או חמש אבא אמר לי: 'טייס זה אתגר ראוי וחוויה מדהימה שאני מאחל לכל בנאדם, גם לך, אבל אני רוצה שתעשה מה שאתה רוצה'. אני מאוד מעריך אותו על זה. בכלל המשפחה שלי הייתה חלק בלתי נפרד מהקורס, אני במקום הזה הרבה בזכותם".

למה אתה הכי מחכה במהלך השירות שלך?

"זו שאלה קשה, מצד אחד אני רוצה לנצל את כל מה שלמדתי ולעשות פעילות מבצעית, אבל מצד שני אני יודע שאם אעשה פעילות מבצעית, משהו לא טוב קורה. למרות שאני חושב שבמדינה שלנו תמיד נצטרך להתעסק בדברים האלה. אני מפחד להגיד מה אני רוצה, אבל אני יודע שאני אצטרך לעשות את זה".

עד גיל 30 אתה חתום קבע בצבא. יש סיכוי שתמשיך גם אחרי?

"אני קודם מנסה לעכל את זה שאני מסיים את הקורס, אז עד גיל 30 זה באמת רחוק. אני יודע שאני נהנה ונהניתי כל הדרך, אם זה ימשיך ככה אז למה לא?".

ביום מן הימים, יש חלום להיות טייס כמו אבא?

"לא, היום אני מבין שהתפקיד שאני עושה הוא שונה לגמרי ומדהים בפני עצמו. יש לי עוד הרבה מה ללמוד בשביל להיות נווט, שאני אפילו לא יכול לחשוב על מקצוע אחר".

ואבא לא היה רוצה בן טייס?

"אבא לא מפסיק להגיד לי שהוא רוצה להיות כמוני".