סגן יהודה (דדי) חסיד מיבנה עבר דרך ארוכה עד שהגשים את חלומו להיות קצין * אביו נהרג בתאונת דרכים רגע לפני גיוסו לסיירת דובדבן, בשירותו הצבאי הוא נפצע בפעילות מבצעית בעזה, וכשהתאושש נפגע קשה בתאונת דרכים * רק בגיל 30 יצא לקורס המיוחל – וסיים בהצלחה * ראיון מיוחד

כתבה וצילמה: מורן סקיטל

"טיפת מים יכולה לנצח את הסלע הכי חזק על ידי התמדה. כשלאדם יש חלום הוא צריך להילחם עליו כל זמן שהוא יכול, כי חלומות כן מתגשמים". זה המשפט שיהודה חסיד בחר להדגיש בראיון שמעלה על הכתב את סיפור חייו המורכב והמרגש. 

יהודה (דדי) חסיד, 31, תושב יבנה, עבר לא מעט ייסורים בדרך אל האושר. אביו נהרג בתאונת דרכים יום אחד אחרי יום הולדתו ה-18 ורגע לפני גיוסו לסיירת דובדבן. "בעקבות המקרה אמרו לי בצבא שאני צריך לשרת כג'ובניק, כדי שאוכל להיות בבית ולדאוג למשפחה", נזכר חסיד ומוסיף כי "אחרי חודש של אבל, אמא שלי באה אליי ואמרה לי 'לך תגשים את החלום שלך להיות לוחם'".

וכך הוא עשה. חסיד אסף את הכאב, פנה לשירות צבאי במשמר הגבול, יצא לטירונות והצליח לעבור את כל האימונים המפרכים. במהלך השירות הוא נפצע בפעילות מבצעית בעזה.

מה בדיוק קרה בעזה?

"יצאנו לפעילות מבצעית ונתקלנו בחוליית מחבלים שזרקו לעברנו רימונים. אני ועוד חבר נפצענו קשה, הרימון התפוצץ מטר ממני. נפצעתי בכל חצי הגוף הימני. היו לי רסיסים ביד, ברגל, בחזה ובגרון".

אחרי הפציעה, חשבת לשוב לשירות הקרבי?

"כשהמפקד שלי בא לבקר אותי בבית החולים, שאלתי אותו מתי אני אוכל לחזור. הוא אמר לי 'ליחידה אתה לא חוזר, תנוח בבית, עשית את שלך'. אמרתי לו שחודשיים אני אהיה בבית ואז אני חוזר ליחידה. באמת חזרתי והמשכתי כלוחם וגם כמפקד בסדיר".

הייתה לך הזדמנות לנוח קצת ולעשות שירות קל יותר, למה התעקשת לחזור?

"אני מאמין שצריך להגן על המדינה שלנו. אם יש לי כוחות, יכולת ורצון, אני אגן על המדינה הזאת. אין סיפוק גדול יותר מהידיעה שאתה מגן על אזרחים וחיילים. אני מאוד ציוני ובעיניי חשוב לשרת בצבא ולתת מעצמך למדינה". סגן חסיד. לא ויתר

אז אתה שמח על החוק החדש שמכוון לשוויון בנטל.

"אני לא נכנס לזה. מה שהממשלה תכתיב לצבא הוא יעשה. כלובש מדים, אין לי דעה פוליטית".

שישה ברכב, כולם נפצעו

בשנת 2004, במהלך חופשה, בעוד הוא מיועד לקורס קצינים ולשירות קבע, חסיד היה מעורב בתאונת דרכים קשה. "יצאנו כמה חברים. הנהג התורן שהיה אמור להישאר פיכח דווקא שתה, אז אני עליתי לנהוג", הוא מספר. "לא הייתי שיכור, שתיתי רק כוס אחת, אבל הייתי מותש ועייף אחרי שבוע אינטנסיבי בצבא. עליתי על ההגה, הצלחתי לנהוג עד לוד ובצומת הקרח נרדמתי על ההגה ונכנסתי חזיתית ברכב ג'י.אם.סי. היינו שישה ברכב, כולם נפצעו. אני נפגעתי בבטן ובראש; התפוצצו לי המעיים ונפגע לי הזיכרון".

סיבות התאונה נחקרו? הואשמת?

"הייתה חקירה, בדקו וראו שלא הייתה לי כמות גדולה של אלכוהול בדם ושהתאונה נגרמה בגלל העייפות. למזלנו לא היו אבידות בנפש".

נזקקת לשיקום?

"כן, עברתי תהליך שיקום של שמונה חודשים, אבל לא הסכמתי שישימו אותי במקום של נפגעי צה"ל או שיאשפזו אותי במוסד שיקומי. רק בבית. אני מאמין בעבודה עצמית, בנו לי תוכנית שיקום עם הרבה תרגילי זיכרון, פיזיותרפיה והליכות. הכנסתי לראש שזה לא ישבור אותי. אהבתי את הצבא ורציתי לחזור לשם ולמי שהייתי".

היו לך רגעי שבירה?

"היו רגעים שהייתי קרוב לזה, אבל תמיד הסתכלתי אחורה והמשפחה והחברים היו שם איתי, הם לא נתנו לי ליפול".

עכשיו או לעולם לא

בתום השיקום, חסיד עשה הכל על מנת להעלות את הפרופיל שלו. הוא עבר את הוועדה הרפואית, שויך ליחידת מילואים מובחרת, הוקפץ למלחמת לבנון השנייה וחתם קבע כרס"ר משמעת, למשך שנה וחצי. "רציתי לחזור לעולם הלחימה, אבל היום זה בעייתי כי הצבא מושתת על חיילים בסדיר", אומר חסיד. חסיד מקבל דרגות קצונה

לפני כשלוש שנים חסיד התחתן עם אלינור, ונולדה להם הבת הבכורה – אוריאן. עם הזמן נפתח תקן בפיקוד העורף, במחוז ירושלים, וחסיד השתלב שם. "התברכתי בשני מפקדים שזיהו את הפוטנציאל שלי והפנו אותי לקורס קצינים", מספר חסיד.

איך יוצאים לקורס כזה אינטנסיבי בגיל 30 כשיש אישה וילדה שמחכות בבית? יהודה עם האישה והבת הקטנה

"בתחילת הקורס גם גילינו שאלינור אשתי בהיריון השני. כשסיפרתי לה, היא מיד אמרה לי ללכת ולהגשים את החלום שלי. זה היה עכשיו או לעולם לא. אם לא אשתי, לא הייתי מצליח לעשות את זה".

כל כמה זמן היית מגיע הביתה?

"הקורס היה מסגרת סגורה ויצאתי כמעט כמו כולם. עשיתי קורס עם ילדים בני 20. השתדלתי להיות אחד מהחבר'ה והפכנו למשפחה קטנה. בעיקרון הייתי יוצא בסופי שבוע וסוגר שבתות לפי הסבב".

איך הילדה שלך הגיבה לזה שאבא בקושי בבית?

"לפעמים היא הייתה עושה פרצופים כאילו היא כועסת עליי, אבל ברגע שהייתי נכנס הביתה, היא הייתה רצה אליי ולא זזה ממני".

קורס קצינים באמת היה בגדר חלום?

"בשירות הסדיר הכרתי כמה קצינים שלימדו אותי מה זה פיקוד ומנהיגות, ורציתי להיות כמוהם. הם דמות ומודל בשבילי. כולם היו אומרים לי שאני חייב להיות קצין, זה נכנס לי לראש והחלטתי לא לוותר ולהגיע לשם. ידעתי את הפוטנציאל הטמון בי".

תפילה לבורא עולם

היום, כשצלקות העבר עדיין בגופו, תרתי משמע, הוא עדיין מתמודד עם ההשלכות של הפציעות; כאשר הוא לא יכול לאכול מוצרי חלב ובצקים, ועובד באופן יומיומי על בעיית הזיכרון, יהודה חסיד הגשים חלום וסיים בהצלחה את הקורס. כעת הוא משרת כקצין בפיקוד העורף.

"כשקיבלתי את הדרגה בטקס סיום הקורס, לפני שהסתכלתי על המשפחה שלי, הסתכלתי לשמיים ואמרתי תודה לבורא עולם, וגם אמרתי לאבא שלי שאני מקווה שהוא גאה בי על שהגשמתי חלום", משתף חסיד ברגע המרגש. משפחת חסיד בהרכב מלא

הדמות האבהית הייתה חסרה לך לאורך כל הדרך להגשמת החלום?

"זה לא היה קל, אבל יש לי אמא הכי תותחית עולם. היא תמיד דאגה שלא יחסר לנו כלום והשתדלתי להוות דוגמה. הייתי סוג של אבא מחליף לשלושת האחים שלי. גם אם הם למדו מהטעויות שלי אני הרווחתי. המשפחה שלי והחברים מאוד תמכו בי, וכמובן אשתי שהייתה מוכנה לתת הקרבה עילאית".

במבט לאחור, כל מה שעברת היה שווה את המקום בו אתה היום? 

"יש לי סיפוק עצמי עצום. נלחמתי בשיניים, לא ויתרתי לעצמי והשגתי את החלום שלי. אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. היום אני רואה שאני יכול להוות דוגמה אישית לחיילים שלי, לחברים וכמובן למשפחה ולכל מי שיקרא את הכתבה. שהם יידעו שדברים כאלה יכולים לקרות, שלא יתייאשו".

מאיפה הכוחות הנפשיים להתמיד במטרה?

"אם לא בורא עולם, לא הייתי מצליח להגיע לזה, הרבה תפילות ואמונה. אלוקים שמע לתפילות שלי. הרי זה לא היה קל. אני אדם מאוד מאמין, מסורתי. בורא עולם הציל אותי ונתן לי את הכוחות הנפשיים להתמודד".

בית, צבא, לימודים

בשבוע שעבר חסיד הפך לאבא בפעם השנייה, לבת רויאל. "היא באה להאיר אותנו באור ולהעיר אותנו בלילה", הוא צוחק. "עכשיו זה הזמן שלי להשלים חסכים ואני משתדל להיות הרבה בבית. עם השנים החלומות משתנים, הדגש העיקרי כרגע זה המשפחה", מספר חסיד.

מה השאיפות לעתיד?

"להתחיל ללמוד, כל מה שקשור לתחום ניהול משאבי אנוש והתנהלות ארגונית. להוכיח את עצמי בקריירה ובלימודים".

יד ביד עם הצבא?

"כן, זו השאיפה. כיום אני קצין מבצעים בשאיפה להתקדם בדרגות ובתפקידים".


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה