חאפלות, ערגה וגעגועים במרוקו

מרוקו הצטיירה בדמיוני כמדינת עולם שלישי מדברית וצחיחה, תושביה ערבים כמו שאנו מכירים בארץ ונשותיה עוטות רעלות. ההפתעה הייתה גדולה, ראינו מדינה ענקית, ירוקה פורחת ונקייה. כל הערים והעיירות יושבות על נחלים ומעיינות מים חיים. תושביה אוהבי שיחה, שירים וריקודים. הערים מודרניות בהשפעת הצרפתים, וגם השפעה אנגלית ניכרת. היהודים זוכים ליחס מועדף, והמעטים שנשארו אינם מתלוננים. היינו הזוג הלא-מרוקאי היחיד בקבוצה (של מרוקו-תור, עם מדריך מעולה, ד"ר יחיאל חמו), ואולי פספסנו כמה בדיחות של מרוקאים על מרוקאים, אבל כל יושבי האוטובוס שלנו התגלגלו מצחוק. הטבח הישראלי שהתלווה לטיול שלנו הפליא לבשל מעדנים מירקות ודגים מקומיים, בכלים חדשים שקנה במיוחד, ובזכותו הוספתי2 ק"גלמשקלי...

מלך מרוקו, חסן השני, שולט במדינה ביד רמה. תרומתו רבה לאיכות החיים של נתיניו, והם מחזירים לו באהבה ובכבוד. חשמל, מים ותחבורה ציבורית מגיעים אל כל פינה נידחת במדינה הענקית בת ארבעים מיליון התושבים. כיכר לחם קטנה וטעימה עולה חצי שקל, ומוצרי יסוד רבים ניתנים לתושבים חינם אין כסף. מה גם שיש להם את הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי המלא דגה.

השווקים האדירים עמוסים בכל טוב, ירקות ופירות, תבלינים וכלי בית, בגדים מסורתיים ומערביים. אבל ת ת מ ק ח !!! כנראה שהמיקוח משעשע אותם. תמיד תציע חצי הסכום שהוא מבקש. וזה עובד! שמן הארגן המעולה מיוצר ע"י נשים בטחינה ידנית ונמכר בכל שוק.

היבנאים שנולדו במרוקו ליטפו בערגה וגעגועים את בתיהם הישנים. עכשיו גרים בהם ערבים, והמבוגרים שבהם זוכרים את היהודים שעזבו ומצטערים צער רב ע"כ. יחסי השכנות היו מעולים, ולפתע נעלמו להם כל השכנים הטובים!

ביקרנו בחאפלות, במופעי פנטזיאה, בערים עתיקות הבנויות מטיט אדום, בכפרי השלוכים והברברים.

כל בית כזה נקי ומרוהט בחסכנות, אבל תמיד יקבלו אותך עם כוס תה נענע ומופלטות.

התיירים הישראלים מתקבלים בשמחה ובקריאות "שלום שלום", וכולם אדיבים ומסבירי פנים. במתחם של קברות הצדיקים (ישנם 1200 קברות צדיקים בכל מרוקו!!)  גרות משפחות מוסלמיות המטפחות ושומרות על הקברים ונהנות מהחפלות של הישראלים המגיעים לפקוד אותם, כל הזמן.

בתמונות המצ"ב רואים את קזבלנקה, רבאט, פס, מקנס, ריש, קאורזאזאת, מרקש ואגדיר העתיקה.

תודה מיוחדת למישל איטח, שאירגן וטרח והוציא לפועל את הטיול הנהדר.