ענבל הגדולה



באמצע החיים, כשהיא אמא לשלושה ילדים, ועובדת במשרה נוחה ומסודרת החליטה ענבל אהרון ללכת אחרי הלב ולהגשים חלום ישן. היום היא מתרוצצת בין ימי הולדת ונהנית מכל רגע על הבמה. "ניצחתי את הפחד ששיתק אותי" היא אומרת ומבטיח לנצח גם במלחמה שלה בעודף המשקל
מאת: ג'ני פרנקל שלום

מי שמסתכל על ענבל אהרון מהצד, כשהיא מפזזת בין הילדים הקטנים ושולחת חיוכים לכל עבר, לא יכול אפילו לנחש שעד לא מזמן היא ישבה במשרד אפרורי ובעיקר חלמה. היום, קצת למעלה משנתיים אחרי, היא חיה את החלום ומאושרת מכל רגע.

אהרון (34) נשואה לשמעון ואמא לשלושה ילדים, תאומים בני 9 שי ואיתי, וליהי בת השנתיים לא דמיינה שדווקא בחופשת הלידה שלה היא תקבל החלטה גורלית כל כך, להפוך למפעילת ילדים. היא הייתה צריכה הרבה אומץ ותעוזה בשביל לצאת לדרך, לעזוב משרה נוחה ובטוחה ולקפוץ למים. "עבדתי 13 שנה בחברת פלאפון, עבודה מאוד נוחה ומוסדרת והתאימה לי כאמא" היא מספרת השבוע. "אני אמא מגיל 26 וככה לאט לאט נשאבתי לתוך השגרה הזאת, של בית, משפחה וילדים ולא היה שם מקום לחלומות שלי שנדחקו הצידה".

אז מה קרה פתאום שהחלטת ללכת על זה?

"האמת, אני לא יודעת מאיפה קיבלתי את האומץ הזה. תמיד חייתי ונשמתי את הבמה, מגיל מאוד צעיר רקדתי ושרתי ונמשכתי מאוד לעולם הזה. ברגע שהפכתי לאמא היה לי ברור שצריך להתחיל את החיים האמתיים, לטפל בתאומים ולעבוד בעבודה מסודרת, כזאת שתאפשר לשלם את המשכנתא בזמן. בשגרת החיים הזאת אין זמן להגשמת חלומות, כבר חשבתי שזה לא יתממש לעולם. הייתי מסתכלת על כל כוכבי הילדים ותמיד הלב שלי היה מתכווץ קצת, בבוקר הייתי קמה שוב לשגרת היום. תביני, לא היה לי רע, חלילה, אבל הרגשתי שאני פשוט לא במקום הנכון וההרגשה הזאת לא נתנה לי מנוח. התפנית חלה דווקא בחופשת הלידה שלי, הייתי מוצפת רגשות, מאוד מבולבלת וחשתי שאני זקוקה לשינוי. משהו בתוכי אמר לי שזה הזמן, זה עכשיו או לעולם לא".

איך קיבלו את זה הסובבים אותך?

"כמובן שמיד שיתפתי את בעלי, שידע על החלום הזה במשך כל השנים, וגם את הקרובים אליי. לשמחתי, כולם מאוד תמכו ונתנו לי את ברכתם, זה חיזק אותי ונתן לי תחושת בטחון. שמעון בעלי עוזר ותומך, הוא המון עם הילדים כי הוא יודע שאני עושה את הדבר שגורם לי להכי הרבה אושר וסיפוק. אני מאוד מודה על זה ומעריכה אותו, זה לא מובן מאליו. אני חושבת שאם לא הייתי מקבלת את ברכתו לא הייתי הולכת על זה, זה סיכון גדול מאוד והתמיכה שלו היא שנתנה לי את הכוח. גם המשפחה והחברים תמכו, כולם אמרו לי לעשות את הצעד בלי לחשוב פעמיים וזה גרם לי להאמין בעצמי וביכולות שלי. לאורך כל הדרך אני מרגישה שכוחות עליונים שולחים לי סימנים שבחרתי נכון, אני רואה את זה בכל צעד שאני עושה".

כמו מה למשל?

"במקום העבודה שלי בדיוק הציעו לנו פרישה מרצון, כך אחרי כל כך הרבה שנים ניתנה לי האופציה לעזוב בלב שלם ולצאת לדרך חדשה. מבחינתי זה היה הסימן הראשון שגרם לי להרגיש שאני בדרך הנכונה. כשהגעתי לעבודה ובישרתי לכולם, זה התקבל בצורה מדהימה והמון פרגון".

אז אחרי שהחלטת ללכת על זה, איך זה התבצע בפועל?

"וואו. זה היה מטורף לחלוטין להריץ את כל העניין הזה. תוסיפי על זה את העובדה שרק עברנו ליבנה, לא הכרנו פה אף אחד וזה הקשה עוד יותר. ישבתי וממש כתבתי תכנית עבודה, מערך שלם שמתאים לימי הולדת בהתאם לגילאים. אחר כך עשיתי קורס מפעילים, בו קיבלתי המון כלים שמאפשרים לי היום לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר. אלה היו הרבה לילות ללא שינה, מחשבות, חששות וכאבי בטן. פתחתי דף פייסבוק, התחלתי להריץ את זה וחיכיתי לטלפונים".

שהגיעו די מהר, לא?

"כן! להפתעתי הרבה מהר מאוד אפילו. חששתי מאוד, תהיתי מאיפה יגיעו אליי הלקוחות ואיך אצליח לגייס אותם, המון חוסר שינה ודאגה. אבל תוך פחות מחודש צלצל הטלפון והייתי בהיסטריה, ידעתי שאני חייבת לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה, אין אצלי פחות ממושלם וזה היה מלווה בהמון חשש ופחד. אבל ברגע האמת הפתעתי אפילו את עצמי זה היה מושלם, כולם מאוד נהנו ואני הייתי בעננים. אחרי הטלפון הראשון זה כבר התחיל לרוץ, בעיקר מפה לאוזן, היום היומן שלי מלא".

כנראה שאת עושה את זה נכון, מה הסוד?

"אין כאן סודות, יש רק מילה אחת שמסכמת הכל, אהבה. אני עושה את זה מאהבה ענקית, זה חלום שנרדם לו לכמה שנים ועכשיו הוא מתממש ומתפרץ החוצה בכל הכוח והעוצמה. זאת עבודה קשה, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב ואני עובדת גם בסופי שבוע, אבל הסיפוק שלי הוא לראות את החיוכים הקטנים האלה והעיניים הנוצצות, אני לא צריכה יותר מזה".  

זאת גם הקרבה לא קטנה, מה אומרים הילדים שלך?

"בהתחלה הם היו מתבאסים שאני יוצאת אחר הצהריים והרבה פעמים גם לא מבלה איתם בשבתות. אז התכנסנו לשיחה, הסברתי להם ושיתפתי אותם בתחושות שלי והם הבינו. העבודה היא לא יומיומית, וכשאני בבית אני איתם במאה אחוז ומפצה אותם על הימים שאני לא. היום הם מאוד תומכים וכשאני יוצאת הם אומרים 'אמא הולכת לשמח ילדים'".

לאחרונה נכנסת גם לעולם המבוגרים

"כן, הרגשתי שאני רוצה להתקדם ולהתפתח ולהכיר תחומים נוספים. נחשפתי לעולם המבוגרים, עשיתי קורס הפעלה למבוגרים וזה עולם אחר לגמרי. אני מקבלת ביקורות טובות, אלה ערבי גיבוש שמועברים בצורה הומוריסטית שמלאה בצחוק. אני חוזרת הביתה ולא מצליחה להירדם מרוב התרגשות ואדרנלין".

 

יש בך המון שמחת חיים, הרבה פעמים מסתתר מאחורי כל זה הליצן העצוב זה משהו שאת יכולה להתחבר אליו?

"לא, אני בן אדם מאוד מאוד שמח ואופטימי, כל היום צוחקת ומצחיקה את הסביבה שלי. אבל יש משהו אחד שמאוד מעיב עליי וזה עודף המשקל שלי. בהריון האחרון עליתי המון במשקל ומאז אני נלחמת בדבר הזה ללא הצלחה. יש לי מיליון תירוצים, סוג העבודה שלי שלא מאפשר לי לאכול מסודר והמון פיתויים שאני נחשפת אליהם במסיבות יום ההולדת וחוסר זמן. זאת צפרדע שתקועה לי בגרון ואני מסרבת לבלוע, אבל אני מרגישה שהיא כבר הופכת לקרפדה".

זה גורם גם לחוסר בטחון?

"בוודאי. תמיד כשאני מתלבשת ויוצאת לפגוש הורים, שרוצים להתרשם ממני אני מרגישה לא בנוח בגלל עודף המשקל שלי. כשאותם הורים גם לא מחזירים טלפון אני מיד תוהה אם המשקל שלי הוא הסיבה לכך. אם אני שמה את עצמי במקומם אז כן, הייתי מצפה לראות מישהי חטובה ורזה שתפעיל את הילדים שלי, זה יותר נעים לעין. אני גם לא מצליחה לתפור לי בגד מייצג כזה שיתאים לי ואתחבר אליו, כרגע אני לבושה כמו ליצנית למרות שאני לא מגירה את עצמי ככה. כל הזמן אני אומרת לעצמי שאעשה את זה אחרי שארזה, אבל בינתיים לצערי זה לא קורה. תמיד הייתי מלאה, אבל מעולם לא הגעתי למשקל שבו אני עכשיו ומאוד קשה לי עם זה. זה לגמרי חוסר בטחון אבל הוא לא בא לידי ביטוי בהפעלה עצמה, זאת רק תחושה אישית ופנימית שלי. אני יודעת שבסופו של דבר אצליח גם בזה, וגם אם לא אז יש מקום לכולם".

את באמת חושבת שיש מקום? התחום הזה מאוד צפוף

"אני חושבת שכדי להצליח צריך לאהוב את זה מאוד ואם זה לא בא מבפנים זה לא ילך. אני גם מדברת בשפה של הילדים, ומשלבת גישה אישית ויחס מיוחד לכל ילד. אני חושבת שהשילוב הזה הוא שילוב מנצח, בזכותו א ני יודעת שאגיע רחוק".

היית מגדירה את עצמך כאמיצה?

"כן, זה לגמרי מעשה אמיץ מבחינתי. תראי, זה גם משהו שהוא מאוד תלוי אופי. יכול להיות שאחרים לא יראו בזה אומץ, אבל אני בן אדם מאוד מסגרתי ומסודר לא כזאת שיוצאת להרפתקאות. כל השנים רציתי לעשות את זה, בסוף ניצחתי את הפחד ששיתק אותי. עזבתי עבודה ותנאים טובים והצלחתי כנגד כל הסיכויים ובמקום חדש. עכשיו מבחינתי השמיים הם הגבול ואם הצלחתי בזה אצליח בכל דבר וגם בעניין הזה של המשקל וגם אם לא אז יש את מיכל הקטנה ואני לגמרי הולכת להיות ענבל הגדולה".

 


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה