קרין ללא הפסקה

קצת קשה לעצור את שטף הדיבור של קרין אהרוניאן, ככה זה כשאת צעירה נלהבת, מלאת אמביציה ורצון לשנות ולהשפיע. היא בסך הכל בת 23 וכרגע מחלקת את זמנה בין יבנה מקום מגוריה, באר שבע בה היא לומדת לתואר השני שלה וירושלים, שם היא עובדת ביחידה הממשלתית לחופש המידע של משרד המשפטים. אל יבנה, המקום בו נולדה וגדלה, חזרה קרין רק לפני חודשים ספורים לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון שלה, שכלל שלושה חוגים: ניהול, פוליטיקה וממשל ותקשורת. כבר בסמסטר האחרון ללימודי התואר הראשון החלה את התואר השני במינהל ומדיניות ציבורית. כעת היא שוקדת גם על עבודות הסמינר שלה וסיימה לא מכבר את עבודתה על פרויקט הגמר בניהול, שנעשה בשיתוף לשכת התעסוקה. מדובר בפרויקט מוצלח במיוחד, אותו בחרה הלשכה לאמץ אל חיקה וליישם.

על מה היה הפרויקט?

"עבדנו מול גורמים בלשכת התעסוקה של מחוז דרום, על מנת לתכנן עבורם מודל עבודה שיהפוך אותם לגוף יעיל יותר עבור בוגרי מדעי הרוח. זה התחיל בכך שנערך יריד תעסוקה באוניברסיטה וראינו שהדוכן שלהם הרבה פחות אטרקטיבי מדוכנים אחרים ויש להם הרבה פחות מה להציע. פיתחנו מודל אסטרטגי, שנועד לייעל את העבודה שלהם. המטרה הייתה כפולה, לגרום להם לגייס יותר מעסיקים ומצד שני להפוך אותם ליותר אטרקטיביים עבור הסטודנטים, שמסיימים את לימודיהם. בדרך כלל פרויקט כזה נועד למטרת לימודים בלבד, אבל אנחנו הופתענו כשלשכת התעסוקה ביקשה לאמץ אותו. זה נמצא כרגע בשלבי יישום וזה מאוד מרגש אותנו".

 קצת קשה לעצור אותך.

(צוחקת) "כן. תמיד הייתי במצב של עשייה. את התואר הראשון שלי התחלתי כבר בתיכון וצברתי נקודות זכות. למדתי בפקולטה לחקלאות ברחובות במסגרת פרויקט לקידום בני נוער מצטיינים. בגיל 20 התחלתי את הלימודים בבן גוריון ועברתי לבאר שבע, עכשיו חזרתי ליבנה כי לימודי התואר השני פחות אינטנסיביים".

למה בחרת ללמוד דווקא את מה שלמדת?

"מאז שאני זוכרת את עצמי דיברתי בלי הפסקה וגם מאוד מהר. תמיד אהבתי להתווכח ואף פעם לא קיבלתי בשקט דברים שלא מצאו חן בעיני וגם תמיד נלחמתי במקומות שחשבתי שנעשה בהם אי צדק. מכאן היה ברור לכולם שאני אהיה עורכת דין, תמיד אמרו להורים שלי שהם מגדלים עו"ד בבית. אבל כשהגעתי לשלב שבו הייתי צריכה להחליט הבנתי שאני מעדיפה לשים את זה בצד, יש יותר מידי עורכי-דין ובשל ההצפה התחום הזה לא קרץ לי בכלל. העולם הפוליטי זה משהו שמאוד מעניין אותי וכך גם אקטואליה.

 לכן שני התארים שלי בעצם מתמקדים בזה, בניהול בפוליטיקה וכן באקטואליה. חיפשתי תחומי לימוד רלוונטיים והתוכנית מאפשרת לשלב כמה תחומים ביחד וזה מה שגרם לי ללכת על זה. אני חייבת להגיד שהג'וק המשפטי עדיין לא חלף לגמרי, אני כל הזמן קוראת פסקי דין ומתעניינת, אולי אעשה עם זה משהו בעתיד. כרגע העבודה שלי במשרד המשפטים בירושלים, ביחידה לחופש המידע, מספקת לי באיזשהו אופן גם את הפן הזה".

מה קרץ לך בתפקיד הזה?

"הרבה דברים, זה תפקיד שיש לי בו תחומי אחריות גדולים ורחבים מאוד. יש לי קשר עם כל הממונים על כל משרדי הממשלה, הם אלה שאחראים על קיום חופש המידע והציבור פונה אליהם כדי לקבל פרטים שהוא רוצה לדעת. שקיפות שלטונית זה משהו שריתק אותי וזאת בהחלט עבודה מעניינת ומאתגרת".

מה אנשים מבקשים לדעת במסגרת הזכות שלהם לחופש מידע?

 "יש הרבה מאוד דברים שאנשים מבקשים ולמעשה דורשים לדעת, יש גם בקשות מוזרות. אנחנו מטפלים עכשיו בנושא של הכביסה של ראש הממשלה. התנועה לחופש המידע ביקשה לפרסם את החשבוניות של המעון וראש הממשלה עתר נגד הפרסום כי טען שחלק מהחשבוניות כוללות הוצאות כביסה, מה שעלול לפגוע בפרטיות בני משפחתו. חשוב לציין כי במקרים כאלה, למרות שעל פי חוק אלה דברים שצריך ומותר לפרסם, לפעמים נכנסים להליכים משפטיים כי אנשים או גופים רוצים הרבה פעמים להסתיר מידע".

את גם מתנדבת ומובילה הרבה פרויקטים?

"נכון. בשנה האחרונה כיהנתי כיו"רית תא ישראלים, תא הסטודנטים של הבית היהודי, בקמפוס של האוניברסיטה שלי. אני מתנדבת בעמותת מרפא לחיים ששמה על דיגלה לקדם הצעות חוק מול חברי הכנסת, בנושאים שעל סדר היום הציבורי. כיהנתי כוועד של השנתון שלי ואני בוועד של סטודנטים עובדי המדינה. כמו כן, אני חלק מקהילת הבוגרים של ארגון תגלית בישראל ופועלת בהתנדבות מול הקהילה היהודית בתפוצות בהסברה ועידוד עלייה. במרפא לחיים אני מקדמת, יחד עם ח"כ שולי מועלם, הצעת חוק למתן מענה יעיל יותר לנפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם".

למה בחרת לפעול דווקא בתחום הזה?

"לשמחתי אין לי קשר אישי לנפגעי פעולות איבה. התחלנו להתעסק בזה בגל הטרור האחרון, ונחשפתי לדרך הקשה שהם צריכים לעבור ולבירוקרטיה עד שהם מוכרים כנפגעים וזוכים למענה הראוי והנכון עבורם. הם זקוקים למענה מיידי בתקופה הראשונה ואת זה אנחנו מנסים לקדם. הרעיון הוא שארגון נפגעי פעולות איבה יוכל לטפל בעניין הזה, עוד לפני הביטוח הלאומי ואולי אף במקומו".

בעוד חודש את גם מתחילה קורס יועצים ועוזרים פרלמנטריים.

"כן, זה תחום שמאוד מעניין אותי ואני רוצה להכיר אותו  מקרוב ולהתמקצע. התחלתי להתעניין בזה במסגרת העבודה שלי עם ח"כ שולי מועלם, אותה אני עושה בהתנדבות. בעתיד הקרוב אשמח לעבוד עם אחד מחברי הכנסת בצורה צמודה ורצינית".

אם הייתה לך אפשרות לבחור ח"כ במי היית בוחרת?

"כמו שאמרתי אני מאוד מעריכה ומכבדת את ח"כ שולי מועלם, היא דמות מרשימה שבאה לקדם דברים ובאמת לעבוד. את גילה גמליאל לא יצא לי להכיר באופן אישי, אבל אני מתרשמת ממנה והיא נראית לי אישיות שניתן ללמוד ממנה הרבה. באופן כללי זה לא ממש משנה לי עם איזה ח"כ לעבוד, העיקר שזה יהיה מישהו מהצד הימני של המפה".

ואם יזדמן מישהו דווקא מצד שמאל?

"אני לא אוכל. אני לא חושבת שאפשר לייצג חבר-כנסת שאת לא מאמינה בדרך שלו ובאג'נדה שלו, אז הצד השמאלי הוא לא אופציה מבחינתי".

במסגרת עבודתך נתקלת בכמה וכמה חברי-כנסת, היו כאלה שהפתיעו לטובה או לרעה?

"אני חייבת להגיד שכן. במסגרת התפקיד שלי כיו"ר תא ישראלים באוניברסיטה קיימנו אירועים ופאנלים מעניינים עבור ציבור הסטודנטים. אחד מהם היה מפגש שערכו בין חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי לחברת הכנסת מיכל רוזין ממרץ. זה היה בבר בבאר שבע על כוס בירה והיה מרתק. סמוטריץ' כרגיל אמר דברים קשים, אבל רוזין הפתיעה אותי לטובה והתרשמתי ממנה מאוד. לכאורה, מדובר במישהי שהיא רחוקה שנות אור מדעותיי, אבל ראיתי בה גם צדדים אחרים והיום אני מעריכה אותה מאוד".

מה ראית?

"את האמת שלה. את הרצון שלה לחזק את הנשים, אני לא מגדירה את עצמי פמיניסטית, אבל התחברתי מאוד לדברים שהיא אמרה. היא דיברה הרבה גם על סטריאוטיפים שיש כלפי מיעוטים בחברה הישראלית, דברים נכונים וטובים".

  אז יש גם תכניות להיות חברת-כנסת?

"כרגע אני לא שם, אני גם מאוד צעירה ועכשיו בעיקר לומדת. כן הייתי רוצה להיות בתפקיד ממשלתי, תפקיד מפתח שממנו ניתן לעשות ולהשפיע. כשהסתכלתי על חברי הכנסת מרחוק זה נראה לי מאוד נוצץ וזוהר. היום אני יודעת שמדובר בעבודה קשה ויש הרבה מכשולים וקשיים בדרך. יחד עם זאת אני חושבת שארצה בבוא היום לקחת בזה חלק, על מנת להשפיע ולקדם דברים שאותם אני רוצה לשנות".