אז מה העניין עם חוגים?

היא הגיעה אליי ילדה קטנה וחביבה, בסך הכל בת 11 אך יודעת היטב מה היא רוצה מעצמה. הוריה החליטו עבורה מבעוד מועד שכדאי שתירשם לחוגים שונים: בלט, אתלטיקה קלה ושחייה, העומס הפך להיות רב מהרגיל, והיא שאפה תמיד להוכיח שהיא הכי טובה מכולם.

לעיתים, כשחשה בעייפות מצטברת, הוריה דחקו בה לא לוותר ולהיות בדיוק כמוהם: "תראי לאן הגענו", אמרו לה, "את תגיעי להרבה מעבר לכך אם רק תתמידי". הוריה היו אצנים, שניהם תחרותיים מטבעם ומבחינתם בתם היא דור ההמשך לחלומותיהם, שלא תמיד מומשו.

במשך הזמן היא הגיעה לתחרויות אתלטיקה קלה, לעיתים ניצחה ולעיתים הפסידה. הקושי הסתמן כאשר לאחרונה החלו הוריה לשים לב שכאשר היא מפסידה בתחרויות שבהן השתתפה היא חוזרת הביתה זועפת וכועסת, משליכה חפצים לכל עבר, עונה להם בחוצפה, ובכל פעם ישנה התפרצות זעם קשה יותר מהקודמת.

"אנו אובדי עצות", כתבו אליי ההורים, "להכריח - או לוותר על כל ההשקעה רבת השנים של כל המשפחה? אנו מוצאים עצמנו מוותרים על ימי עבודה שלנו, מוותרים על אירועים משפחתיים, אין לה כמעט חברות, והאמת היא שכמעט ולא נותר לה זמן חופשי ופנוי רק לעצמה".

"שאלתם אותה האם היא מעוניינת להשתתף בחוגים, בתחרויות? או שזו בחירה שלכם?", תהיתי. "אין צורך לשאול אותה", ענה לי אביה, "יש דברים שאנו ההורים יודעים מה הכי טוב עבורה". "ובכן", השבתי, "בתכם ילדה מאד אינטליגנטית ונבונה, שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה. בנוסף לכך היא נמצאת בגיל הבגרות, העמוס ממילא מבחינתה במחשבות, בנראות שלה, בהתמודדויות החברתיות ואחרות ביום-יום שלה, ובכלל. בנות כיתתה הפסיקו להזמין אותה לימי הולדת ולמפגשים חברתיים, מאחר שתמיד היא מסרבת להגיע בשל המחוייבויות הרבות שלה - האם זה נראה לכם שילדה בגילה אמורה להיות בודדה ולשלם מחיר כל-כך יקר?".

לאחר שהוריה הבינו איזה מחיר בתם משלמת הם הגיעו למסקנה שהם חייבים להפחית את הלחץ. לעת-עתה היא פרשה מתחרויות והמשיכה בחוג, לפי רצונה. מאבקי הכוחות פסקו וביחד עמם גם התקפי הזעם. וכמובן החברות חזרו להזמין אותה.

אז מה עושים? 1. ראשית, תנו לילדכם לבחור לאיזה חוג הוא מעדיף ללכת, ואל תכפו עליו את בחירתכם. כבדו את רצונו, הילדים יודעים בדיוק מה הם רוצים; 2. ילדים עם ADHD בעיקר מתקשים להתמיד בהליכה לחוגים. הם בתחילה מבקשים, משכנעים ולא מוכנים להרפות עד שישיגו את מבוקשם - והוריהם ירשמו אותם לחוג. ואז, כעבור 2-3 מפגשים, מבחינתם הם כבר מיצו ולכן יסרבו בכל תוקף להמשיך ללכת לחוג; 3. חשוב לבדוק מהי הסיבה האמיתית לרישום הילד לחוג: האם זה בשל לחץ חברתי, לחץ הורי, לצורך העלאת הדימוי העצמי של הילד, או סיבות אחרות?; 4. חשוב לבדוק האם הילד אוהב את המדריך ומתחבר אליו . ישנם מדריכים /מאמנים/מנחים שיגיעו לילד בצורה יותר רכה, מכילה ומעצימה - לעומת מדריכים שדוגלים בשיטה יותר מאסיבית ואסרטיבית, שלא בהכרח מתאימה לילדכם, למרות שתתאים לחבריו ולילדים אחרים; 5. זכרו שילדכם נמצאים רוב שעות היום במסגרות: גן, בית-ספר, צהרון. לעיתים ילדים עם קושי בהתנהלות במסגרות יערימו קשיים ויסרבו בכל תוקף להירשם לחוג ולציית לחוקים ולכללים חדשים; 6. זכרו – בכל מקרה הם קובעים, לא אתם!