הילד שהצית את הדמיון

"תנו למאור לבעוט". זה המשפט שכל שחקן ששיחק עם מאור מליקסון בילדים זוכר. על-אף מידותיו הצנומות (מאז ומתמיד), לכולם היה ברור שהכוכב הבלתי מעורער, זה שמיועד לגדולות, זה מאור מליקסון. את המשפט הנ"ל היו צועקים מהיציע בכל בעיטה חופשית, פנדל, קרן, או בכלל.

מבחינת יושבי היציעים (ולא רק הוריו המסורים) מאור מליקסון צריך להיות כל הזמן עם הכדור, כי מה שהוא היה עושה עם הרגליים, זה משהו שבשבילו, כמו שאומר המשפט המפורסם, אוהדי כדורגל קונים כרטיס.

מאור הוא "חולה כדורגל". גם בימים שהיה שחקן מקצוען מדי פעם פקד את המגרשים בקרבת בית הוריו, משחק עם חבריו. כולם ידעו שאין להם סיכוי, אבל נהנו מהחוויה לראות שחקן שיכול לקחת את הכדור ופשוט לעשות אתו מה שהוא רוצה. מן יכולת מטורפת כזו, שהמוח יכול לשדר לרגליים במהירות הבזק את הרצון – והרגל מבצעת בצורה מושלמת. "כמו ריקוד מתמשך", הגדיר זאת יפה עידן ורד השבוע.

באחד המשחקים הללו, כך מספרת האגדה, מאור קיבל את הכדור במחצית המגרש שלו, עבר את ארבעת שחקני השדה בין הרגליים, הגיע לשוער, העביר גם לו את הכדור בין רגליו, הגיע מול שער ריק – והמשיך בחזרה לחצי המגרש שלו. לא בגלל שחצנות חלילה, אף אחד לא חשב שזו הסיבה – כולם פשוט הודו על כך שזכו לראות רגעים של קסם, משהו של פעם בדור.

מליקסון נגע בשמיים. בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, ויסלה קראקוב, נבחרת ישראל, הפועל באר-שבע. 4 אליפויות, אחת מהן בפולין, גביעי טוטו, פעם אחת מלך הבישולים של ליגת העל, אבל מעל הכל: צנוע, שקט, מנהיג.

הוא הצית לנו את הדמיון, גרם לכדורגל להיות יפה שוב, כל יבנאי מרגיש שייכות למאור מליקסון. לראות אותו מצליח עשה טוב על הלב לכל-כך הרבה אנשים, גם אם אינו מודע לכך. מאור בכל פעם חוזר ואומר שהוא "לא יודע למה מגיע לו כל הטוב הזה". דווקא בשקט שלו, במנהיגות השקטה והשלווה, הוא הצליח לסחוף אחריו שחקנים רבים, אוהדים שרואים בו סמל, ילדים שרואים בו מודל לחיקוי. במכבי יבנה, הילדים עד היום רוצים להיות מאור מליקסון. גם בבאר-שבע.

אז בגיל 35 הילד הנצחי תולה את הנעליים בנסיבות די מצערות. הרי לכולם ברור שאם מאור לא היה נפצע בשרירי הבטן (ולא מצליח להתאושש מאותה פציעה ארורה) הוא ככל הנראה היה ממשיך לשחק לפחות עוד 3 שנים.

חבריו במועדון מעידים על כך שהוא מתאמן "כאילו הוא בן 20", אבל לנו כאן ביבנה, מי שזוכר אותו ומכיר, זה לא חדש ולא מפתיע. זה מליקסון. הוא אמנם כבר לא עובר ארבעה שחקנים ושוער בין הרגליים, אבל כשהכדור אצלו ברגל, אם אתה מגן שעומד מולו, לעולם לא תוכל לדעת מה הצעד הבא שהוא יעשה עם הכדור. קוסם.

הוא קפטן הפועל ב"ש, חלק עיקרי משושלת האליפויות המטורפת שלה, הוא אחד השחקנים האהודים ביותר במועדון. השבוע נפל דבר בענף הפופולארי ביותר בישראל.

הכדורגל ייחסר למאור מליקסון, זה בטוח. אבל יותר מכך, נראה שמאור מליקסון ייחסר לכדורגל הישראלי.