בזווית אחרת- סיכום השנה בספורט

1. עומרי כספי

בעוד כמה שנים טובות, אולי אפילו עשרות שנים, כשאנשים ידברו על עומרי כספי זה יהיה ביראת כבוד הרבה הרבה יותר גדולה. הוא עושה היום דברים שכבר הפכו להיות בעינינו כמובנים מאליהם אבל להיות עם ממוצע של 12.5 נקודות ו 6 ריב' זה לא פחות ממטורף. רצה הגורל והשבוע, ממש תוך כדי הכתיבה, הילד מיבנה שבר את שיא הקליעה שלו ותפר 36 נקודות לרשתה של אלופת ה NBA גולדן סטייט. במשך ימים רבים הוא הפך לנושא שיחה אצל הדוד סם וגרר אחריו התפעלות רבה. ואנחנו מדברים על ליגה שבה מככבים לברון, קארי, דוראנט וחבריהם. עומרי כספי, בעונתו ה 7 בליגה הטובה בעולם, מספק עונה נדירה וחסרת מעצורים. מבין כל הקומפלימנטים שהוא קיבל היה זה די נדיר ומשעשע לשמוע את המאמן שלו מעניק לו את המחמאה הבאה בצורתה הציורית "כשאני מסתכל על הספסל וכספי לא נמצא שם אני מרגיש ערום". מדהים. היסטורי.

2. שבת שלום

הסיפור הסוער ביותר של השנה שייך כמובן לנושא השבת. הכל החל כשבערוץ הספורט ביקשו לשדר משחק מהלאומית ביום שבת וקבוצות התרעמו על כך, מה שעורר כמובן פוליטיקאים משני הצדדים. אם כל זה לא חסר אז הגיע הרגע המכונן של יוסי זוזוט כאשר במשחק מול רמת השרון, באמצע שידור ישיר הוא פשוט קם ועזב על מנת לא לחלל את השבת. עבור היבנאים זה משהו מוכר. זוזוט עשה זאת מספר פעמים וביבנה כבר הכירו את מצבו. הפעם התקשורת הארצית זעקה, פרשנים החלו לרדת על המאמן שומר השבת. אט אט זוזוט הפך למרואיין מבוקש ולא התנצל על כלום אלא להיפך, עמד מאחורי המעשה והחזיר בתוקפנות למבקשי רעתו. בעיני רבים מאוהדי הכדורגל בארץ, זוזוט נחשב לסמל במאבק נגד המשחקים בשבת.

3. מי יציל את הבית שלי

אחרי שלוש שנים מסויטות, האצטדיון העירוני שופץ ואוהדי הכדורגל בעיר חזרו ליהנות ממנו. כמובן ללא עמדת שידור ראויה, בלי יציע כבוד מסודר ובעצם בעיקר כיסאות שהוחלפו. שיפוץ שאמור היה להיערך מספר חודשים בודדים נעשה בשלוש שנים של הוצאות מטורפות, מעבר לעיר אחרת ובעיקר עגמת נפש אחת גדולה לאוהדים. אם חשבנו שזה שיא השיאים אז הגיע היכל הכדורסל והראה כי שיאים נועדו להישבר. ההיכל, שנבנה בהוד והדר היה כבר מוכן לפעילות. רגע לפני הפתיחה מצאו בתמ"ת כי המדרגות נבנו שלא כשורה ולא על פי התקן. לא ברור מי חכמי החלם שהורו לבנות ככה אבל מדובר בפשע לכל דבר. פשע נגד הספורט. ההיכל עדיין עומד שומם ולא תוקן. במקום שתהיה חגיגה גדולה אין אף אוהד שמגיע להיכל המרוחק ברמלה. עצוב

4. אימהות המאמאנט

אולי אני רגשני מדי, אולי אני דרמטי או אפילו רומנטיקן אבל ישנה מהפכה מתחת לפני השטח ולא כולם רואים אותה. אני מתכוון כמובן לליגת המאמאנט / כדורשת. בעיניי זה מדהים ביותר לראות עשרות ואפילו מאות נשים, אימהות, שמגיעות למרכז הספורט או למגרשים אחרים בעיר ופשוט משחקות בענף ספורט קבוצתי/ תחרותי. יש בזה אלמנט מאוד חשוב של ספורט עם שילוב של הנאה ומפגש חברתי. נראה כי הכמות הולכת וגדלה משנה לשנה. שאפו גדול מגיע למאיר לוי שמתעקש לפרסם את הנושא ולהעלות את המודעות ברמה המקומית. זאת מהפכה של ממש לראות כמות כל כך גדולה של אימהות יוצאות ומבינות את הצורך. מה גם שהרוב המוחלט של הגברים ובני המשפחה מפרגנים, מה שהופך את זה ליותר מהנה וכיפי. שרק יימשך יגדל ויתפתח.

5. מאור מליקסון

סביר להניח שבגלגול הקודם מליקסון היה רקדן. ואפילו רקדן מצוין. כל מי שאוהב כדורגל נהנה לראות את מאור מלהטט על המגרש ומרקד באגפים. הוא מסוג השחקנים שאנשים עוזבים הכל, הולכים לקופות וקונים כרטיס. למרות התקציב הבלתי מוגבל של מכבי ת"א, הקשר היבנאי נותן עונה גדולה גדולה בהפועל באר שבע במאבק שיילך עד הסוף על תואר האליפות. כל מי שלא אוהד את הצהובים רוצה שבאר שבע תיקח את האליפות. אם מליקסון ימשיך ביכולת הפנומנלית שלו וישמור על יציבות, הוא גם יהיה מתמודד ראוי על תואר שחקן העונה. נאחל לו בהצלחה