ובינתיים? מנסים הכול: טיפולי פיזיותרפיה, זריקה שיכולה לתת כמה שבועות של הקלה, כדורים שמורידים את הכאב בדיוק מספיק כדי לעבור את היום, אבל אז, באיזשהו שלב, הכאב חוזר, והרבה פעמים הוא חזק במיוחד.
ברגעים הללו עולה השאלה שרבים נרתעים ממנה: אולי הגיע הזמן לדבר על ניתוח? והבשורה הטובה היא שההחלטה הזו לא צריכה להתקבל מתוך ייאוש או לחץ, היא בעיקר צריכה להתקבל מתוך הבנה, לכן, לפני שמסכימים למשהו, כדאי לדעת אילו בדיקות נעשות, אילו שאלות שואלים, ואיך מבדילים בין כאב שאפשר להמשיך לחיות אתו לבין כאב שכבר גובה מחיר כבד מדי.
קודם כל להבין מאיפה הכאב באמת מגיע
השלב הראשון הוא לוודא שהירך היא אכן הגורם לכאב, שכן כאב באזור המפשעה, בישבן או בצד הירך לא תמיד מקורו במפרק עצמו. לפעמים מדובר בגב תחתון שמקרין כאב כלפי מטה, בדלקת בגידים, בבורסיטיס או בבעיה במפרק הסקרואיליאקלי.
אורתופד מנוסה יתחיל בשיחה מפורטת ובבדיקה גופנית: איזו תנועה כואבת, מתי הכאב מחמיר, האם יש נוקשות בבוקר.
כאן המקום לציין שמי שמגיע לשלב שבו שוקלים התערבות מקבל היום יותר אפשרויות מבעבר, וקבלת מידע נוסף על ניתוח החלפת מפרק ירך בגישה קִדמית יכול לסייע להבין כיצד השתפרו השיטות וההחלמה בשנים האחרונות.
אבל לפני שמתעמקים בשיטות, צריך לוודא שהניתוח בכלל נותן מענה לבעיה האמיתית.
מה הצילום מספר ומה הוא מסתיר מכם
צילום רנטגן הוא נקודת מוצא, הוא מראה כמה סחוס נשאר, האם המרווח במפרק הצטמצם והאם נוצרו בליטות עצם. לפעמים מוסיפים בדיקת MRI או CT כדי לראות מה קורה ברקמות הרכות ובעצם.
אבל כאן מגיע החלק המפתיע, יש אנשים עם צילום שנראה קשה מאוד שמתפקדים יפה, ויש כאלה שהצילום שלהם מתון והם סובלים מאוד, זו הסיבה שרופאים מיומנים לא מחליטים רק על סמך תמונה.
הם יבחנו את הממצאים מול התלונות, מול טווח התנועה ומול מה שקורה בחיי היום יום, כי התמונה היא חצי מהסיפור, והחצי השני יושב מולו בכיסא ומספר על הכאב.
כיצד הכאב מתורגם בחיי היום יום
כדאי לשאול את עצמכם כמה שאלות: האם הכאב מעיר אתכם בלילה? האם קשה לכם לנעול גרביים, לצאת מהרכב או לעלות לאוטובוס? האם ויתרתם על טיולים, על משחק עם הנכדים או על הליכה לים?
רופאים רבים משתמשים בשאלונים מסודרים לבחינת תפקוד, אבל גם יומן קצר שתנהלו במשך שבוע או שבועיים יכול לתת תמונה מדויקת.
הוא יעזור להבין אם המצב יציב, מחמיר או שפשוט התרגלתם לחיות באיכות חיים פחות טובה, ולא מעט מטופלים מגלים בדיעבד שהם צמצמו את חייהם בהדרגה, בלי לשים לב.
השאלות שכדאי לכם לשאול את הרופא
פגישה עם אורתופד היא לא מבחן, וגם לא המקום להסס, כדאי לשאול מה בדיוק נמצא בבדיקות, והאם יש אפשרויות שטרם נוצלו, כמו שינוי בפעילות, ירידה במשקל או טיפול אחר.
כדאי לשאול מה הסיכוי לשיפור אמיתי ומה הסיכונים האישיים שלכם, בהתחשב בגיל, במחלות רקע ובמשקל וחשוב לברר איך נראית ההחלמה בפועל, כמה זמן נשארים בבית החולים, מתי חוזרים ללכת, לנהוג ולעבוד, ואיזה ליווי מקבלים אחר כך.
ושאלה אחרונה ופשוטה: כמה ניתוחים כאלה הרופא מבצע בשנה ומה ההסבר לכך שהגיע הזמן דווקא עכשיו לבצע את הניתוח.
זכרו שאם משהו בתשובות לא מתיישב, זכותכם לבקש חוות דעת שנייה, זו לא פגיעה ברופא, זהו חלק מקבלת החלטה בוגרת.
ניתוח להחלפת מפרק הוא ברוב המקרים ניתוח אלקטיבי, זאת אומרת שיש זמן לבחון, לשאול ולחשוב. מצד שני, גם לדחייה ממושכת מדי יש מחיר: שרירים נחלשים, התנועה מוגבלת יותר והמצב הכללי יורד.
האיזון הנכון הוא לא למהר ולא להתעכב, עליכם להגיע להחלטה כשכל המידע על השולחן ומי שבא לפגישה מוכן, עם שאלות ועם תמונה ברורה של חייו, יוצא ממנה עם תחושת שליטה, וזה כבר חצי מהדרך.
