הכותל המזרחי: כלואים בתוך המסך

ג'ולייטה כבר הייתה ב'לה לה לנד', דיאנה גולבי ב'כוכב נולד', אימרי זיו ניסה מזלו ב'דה וויס' ולא עבר. כן, אם הגמר של 'הכוכב הבא' נשמע לכם מוכר, זה בעיקר בכלל המיחזור. אותם פרצופים ואותם אנשים מנסים את מזלם שוב ושוב, חלקם עם אלבומים וסינגלים בחוץ, בעדות חיה לכישלון הפורמט כולו, ששלח לשוק המוזיקה עשרות אנשים עם חלום וגרם להם לחור בכיס, רק כדי שיחזרו שוב לתוכנית ריאליטי ויבקשו את אמון הציבור.

עשרות שירים יוצאים בכל שבוע, חלקם חתומים על ידי 'בוגרי תוכנית ריאליטי כלשהי' (ויש הרבה), כאילו הייתה זו בחינת בגרות או חותמת לחיים, ולא עוד תחרות מוזיקה שנועדה להיות קופת מזומנים למפיקים. הם מאמינים באמת שמה שמכרו להם בתוכניות זו האמת, שעולם התרבות רק מחכה להם ולמוזיקה שלהם, שהקהל צמא אליהם ושהם 'שרים כל כך יפה'. הם לא מבינים שהתעשייה סוחטת אותם, מכניסה אותם ללופ, שמעטים ישתלבו באמת ואחרים ייעלמו כלא היו, גם כאלה שהגיעו לגמרים או זכו בהם.

מי שראה את דיאנה גולבי בגלגול הקודם היה בטוח שהיא תיכף כובשת את ישראל, אבל בפועל היא נתקעה. מי שראה אותה עכשיו התלהב, ורק נותר לשאול למה היא לא ממריאה. מי שנחשף ליכולות של ג'ולייטה תוהה לאן היא נעלמה ומדוע היא לא אחת הזמרות המובילות בז'אנר שלה, אבל בשורה התחתונה מדובר בפספוס גדול.

הגמר של הכוכב הבא כלל שלושה פליטי ריאליטי. למי ששכח, גם פליטת הריאליטי מיי פיינגולד הלכה לאירוויזיון אחרי ועדה מסדרת ברשות השידור, וחובי סטאר, שגם הוא היה בכוכב נולד, היה הנציג של ישראל בשנה החולפת - ומאז לא פרץ לשום מקום. לא צריך יותר מכך כדי להעיד שהאנשים הללו כלואים בתוך המסך, ממחזרים עצמם מפורמט לפורמט, מנסים שוב ושוב אבל תמיד חוזרים לאותה נקודה שבה יש מחמאות, אבל אין ממנה המשכיות לשום דבר. במציאות אף אחד לא מחכה להם, הם כוכבי טלוויזיה לרגע ושם הם יישארו עד הכוכב הבא.

החמישייה

שימו לב לזהבה בן, שאחרי 'יש מי שאוהב אותי', הוציאה עוד סינגל טוב, 'אילו רק ידעת', שמעיד על המשכיות ויציבות.

תקשיבו ל'איש גדול', השיר החדש של לירון בן שמעון ועינן פרל, שיש בו שילוב קולי מצוין וגם עושה חשק לשמוע שוב ושוב

שירה גבריאלוב מפגינה ב'אין לו מרגוע' יכולת קולית משובחת ביותר, טקסט טוב ולחן שמחבר את הכל למקשה מצוינת אחת.

זהר בן עטר, לשעבר הסולנית של להקת גאיה, מפציעה עם 'אמיצה לקראתו', שכתבה והלחינה, ומוכיחה שעדיין יש מקום למוזיקת עולם.

מיהו המפיק שמאחורי המסכה, שאיגד זמרים מתחילים לפרויקט DÜSHii? לפי הסינגל הראשון מתוכו של טל גבע אמיר, Fade Away, הפרויקט נשמע מבטיח. 

סינגלים: אופיר כהן מביך

עדן בן זקן - לזאת שניצחה. כמה היא שבורה, כמה היא זועמת על הבחורה שהפכה לבת הזוג של הבחור שהיה פעם שלה. אז במקום לאחל להם הפוך על הפוך כמו שרית חדד ב'מאחלת לך', עדן בן זקן צורחת את נשמתה בכאב ודיכאון גדול. חובביה יתענגו, אחרים פחות.

ג'יין בורדו - מה שחשוב. לאן נעלמה המתיקות של 'איך אפשר שלא להתאהב בך', הנועזות של 'עינב' או הקצב המשכר של 'וויסקי', שהביאו ללהקה את הפריצה הגדולה? שיר מאוד מהונדס, תבניתי, שמבוצע בקול נעים וטוב להפליא, אבל משעמם באותה מידה.

רבע לאפריקה - תהביל תירחב. איזה כיף של שיר מההרכב, שמשלב ג'ז־פאנק ישראלי עם מוזיקת גרוב אפריקאית וים תיכונית, ופשוט עושה טוב על הנשמה. סוחף, גורם לזוז וגם מדגים איך עושים מוזיקה טובה בלי להתברבר.

יגל - רציתי לספר לך. דוגמה מובהקת למקרה שבו לוקחים זמר צעיר עם קול טוב ומלבישים עליו משהו לא טוב. יש לו עבודה, הוא מצא חדר, פגש כלב ברחוב, אין עננים וגם היה חלום. אופיר כהן, שכתב והלחין, ערך רשימת מכולת והגיש ליגל, שנראה כי יש לו פוטנציאל, אך השיר עושה לו עוול.

אמיר דדון - כשאהוד שר. כמה עוצמות יש בזמר הזה, שבכל פעם חושף עוד טפח מהכישרון האדיר שלו. הוא שר "אני חולם לבנות לנו בית משירים", והכל נשמע ארוז בעטיפת אהוד בנאי, אבל הזעקה של דדון משנה את הכל. שיר משובח, כמו כל התוצרת של דדון בשנים האחרונות.

ספיר נהון - לא ליפול. פרק הזמן הכי קצר בין שני דברים הוא זה שבין הדחה של מתמודד בריאליטי לבין יציאת הסינגל החדש שלו, ונהון לא שונה בתחום הזה. השיר יוצא לה חביב, עם ניסיון לסלסול יתר, ונעדר כל ייחוד אמיתי שיצדיק במשהו את הסופרלטיבים שהודבקו לה בקומוניקט שצורף לו. נחכה לסינגל הבא.