יבנה נט

גם ילד בגיל 3 חייב לדעת שהתא המשפחתי שלו ישתנה. שתפו את הילדים בהתאם לגילם, מבלי להיכנס לפרטים מיותרים. הימנעו מלייפות את המציאות בנוסח: "יהיו לכם שני חדרים אחד אצל אמא ואחד אצל אבא - איזה כיף!". הקשיבו למה שמטריד את הילד ב"כאן ועכשיו" ותנו מענה ענייני לשאלות שצצות, כמו "איפה אבא ישן?, מתי הוא יבוא לשחק איתי?" השאלות יהיו שם והם יהיו קשות. כל ילד ע"פ ההתפתחות האישית שלו. ע"פ יכולת התפיסה שהוא פיתח. ע"פ הרגישות שלו.

זה לא הולך להיות קל אך זכותם לדעת ולהבין.

התגובה הראשונית תהיה אדישות מעין הכחשה למציאות החדשה שנכפתה עליהם. בהמשך יגיעו רגשות אשם. "זה קרה בגללי, אם אתנהג יפה, הכל יסתדר" ואז יגיעו התסכול והכעסים, התפרצויות כעס וזעם, בבית וגם בגן. יתכן ותחזור הרטבה. יהיה לילד צורך לישון במיטת ההורה. תתפתח חרדת נטישה. לא פעם הילד יתחיל לגמגם. בדרך כלל בטיפול נכון ועם הרבה תשומת לב כל התופעות תחלופנה. כבר עכשיו אומר, כיוון שמדובר באירוע מאוד משמעותי בחייו של הילד ומכיוון שההורים עצמם חווים " מגה ארוע" ועסוקים מאוד בעצמם, מומלץ להסתייע ביועץ \ מנחה מקצועי שילווה את המשפחה במהלך כל התקופה.

למרות תהליך הפרידה עדיין מדובר בשני אנשים החולקים ילד במשותף. לכן גם כשתסכול הוא גדול הכעסים המשקעים והתחושות קשות מנשוא, אסור להכניס את הילד למשוואת הסכסוך!!! לעולם לא להפוך אותו לקלף מיקוח. הימנעו מלהכפיש את בן /בת הזוג באוזניהם, לא תמיד צריך להיות צודקים. זה שומט את הקרקע מתחת לרגליהם. כשאתם נלחמים ביניכם הילדים שלכם חוטפים את כל הריקושטים. הם לא ידעו את מי צריך לאהוב. יהפכו להיות מבולבלים רגשית. יפתחו "כפל נאמנות" ואסטרטגיה של "הליכה בין הטיפות". גם אם הצד השני כשל לחלוטין כבן זוג עדיין הוא האבא/האמא של הילדים שלכם ותמיד יהיה.

הגן, מה תפקידו בכל האירוע ? קודם כל לדעת שהמשפחה נמצאת בתהליך של פירוק. סכמו עם הגננת נתוני התנהגות בסיסית. האם כל הסייעות צריכות לדעת ? יש להכין תוכנית ממוקדת וסדורה לעניין תגובותיו של הילד. זה בדיוק הזמן שבו צוות הגן ידע להביא את יכולותיו המקצועיות לפסגות של עשייה.

נלמד את הילד מחדש בתקופה זאת. נהיה מוכנים להכיל שינויים בהתנהגות. נגיב לכל שינוי בהתאם. נכיל את השינויים. נבין מה עובר על הילד ומשם נגזור את התגובה, נשקף לו שאנחנו מבינים מה עובר עליו. נדאג לשמור עליו מחובר ריגשית. נעניק לו את היכולת להאמין בעצמו ובהוריו. נשמור יחד איתו על הגבולות.

לפעמים הוויתור על הגבולות נעשה מתוך רחמים על הילדים, אך דווקא גבולות ברורים יחזקו את תחושת הביטחון והסדר, ההגנה והוודאות. במיוחד בתקופה שברירית זו הם ישמחו לדעת שיש בסביבה מבוגר אחראי היודע מה טוב להם ושומר עליהם.

חשוב לשמור על קשר הדוק ויום יומי עם הגננת. לספר מה שקורה בבית ולשמוע כיצד הדברים מתפתחים בגן.

זכרו, בעיני הגננת הילד הוא "גולת הכותרת" טובתו עומדת מעל לכל !!! חשוב לפרוס בפניה הסכמים והחלטות שהתקבלו ע"י בית משפט וקשורים לילד, הסדרי ראיה. צווי הרחקה וכו'. כל עוד לא קיימת החלטה שיפוטית לאבא ואמא יש בדיוק אותם זכויות על הילדים ובכלל זה עניין הוצאתם מהגן. לגננת אין שום זכות למנוע את הוצאת הילד ע"י מי מהוריו אלה אם החליט בימ"ש אחרת והוציא צו בעניין.

לא קל היה לי לרשום את הטור השבוע אך הנושא חשוב מכדי שנתעלם ממנו.         

הנני רוצה לאחל לכל בית עם ישראל זוגיות טובה פורה ומאושרת, ככתוב: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו"(בראשית).

שלכם באהבה רגינה הגננת

                                                                                                                    .